לשוחח עם שוטר על כוס קפה, לדחות התייעצות עם סנגור, להסתמך על ההקלטה ועוד. הצעדים שעלולים לסבך אתכם גם כשאתם חפים מפשע
כל מילה מיותרת בחקירה במשטרה עלולה לעלות לכם ביוקר: בהגשת כתב אישום, במעצר עד תום ההליכים, במשפט – שבו יטיחו את דבריכם בפניכם, ובהרשעה – שבה תופללו על סמך אמירות שפלטתם מבלי להבין את משמעויותיהן. כדי שזה לא יקרה, הנה 10 טעויות עיקריות ונפוצות שמומלץ בחום להימנע מהן.
טעות 1. המשטרה חוקרת כדי לרדת לחקר האמת
אנשים סבורים שתפקיד המשטרה הוא לברר את האמת. אין טעות נפוצה מזו. שוטרים אוספים ראיות להפללת חשודים, ולכן כל חשוד צריך להתייחס לשוטר כאל יריב המנסה “לתפור” לו תיק. גם אם נתקלתם בשוטר “נחמד”, זכרו שהוא אינו אובייקטיבי.
טעות 2. כדאי לענות על כל השאלות גם אם אתם לא אשמים
אנשים סבורים בטעות שאם הם לא אשמים כל מה שהם צריכים לעשות זה להסביר זאת והתיק נגדם ייסגר מיד – תוך התנצלות מעומק הלב, כמובן. זה לא עובד כך. אל תענו על שאלות אלא אם הקריאו לכם מה החשד נגדכם, הבנתם אותו, וכל מה שאתם אומרים נרשם אחד לאחד.
אם לא הבנתם בדיוק למה מתכוונים השוטרים, הדרך הנכונה היא לענות על כל שאלה בשאלות כגון: “מדוע אתה שואל?”, “מה בדיוק עשיתי?”, “מתי?”, “עם מי?”, “באילו נסיבות?”, “מהן הראיות נגדי?”.
בשום פנים אל תענו על שאלות “פישינג” (דיג) שאינכם מבינים מה עומד מאחוריהן. אינכם בפגישה בבית קפה והחוקר אינו חבר שלכם. אתם לא צריכים להשביע את רצונו וסקרנותו.
ענו על השאלות בקצב הכתבה. החוקר ינסה לתקצר את התשובה ולסכם אותה בלשונו – אל תסכימו לכך. דרשו שדבריכם יירשמו מילה במילה. ענו רק בשפה שלכם. אם עברית אינה שפת האם שלכם, אתם רשאים לדרוש מתורגמן. אם אין לכם דרך לוודא שהכתוב משקף את מה שאמרתם – אל תחתמו על ההודעה. במקום זאת, ציינו בכתב ידכם שלא הקריאו לכם את הכתוב ואינכם בקיאים בשפה.
טעות 3. אם תודו בעבירה ישחררו אתכם
שוטרים מחפשים דרכים לקצר את החקירה. הודאה באשמה היא מלכת הראיות. לעולם אל תודו – גם אם נתפסתם על חם וגם אם מבטיחים לכם שתשוחררו. כל הודאה מסיימת את החקירה, מפחיתה את הסיכוי שלכם להשתחרר וקוברת את התיק בבית המשפט. אם הבטיחו לכם שחרור כדי לגרום לכם להודות – מרמים אתכם.
טעות 4. “בוא נצא לחצר ונדבר כמו גברים”
יש שני קווים מקבילים לחקירה. הקו הפורמלי, הרשום, המתועד, והקו הבלתי פורמלי – בחצר; “בוא נצא לעשן, נדבר קצת, נתחבר, אשאל אותך על הילדים, אציע לך קפה – ואתה תספר לי מה שלא סיפרת לפרוטוקול”. זהו תרגיל חקירה שגורם לתחושת אמון, אופוריה, חוסר זהירות ומשחרר את חרצובות הלשון. אל תנהלו שיחות חולין עם השוטרים. דבריכם עלולים להפוך למזכרים מפלילים, ובחקירה עליכם להיות מרוכזים בכל שאלה ובכל מילה. דברו רק לפרוטוקול.
טעות 5. אין צורך לרשום, הכל מוקלט
פעמים רבות החוקרים לא רושמים את הדברים בטענה שממילא הכל מוקלט וצריך לסכם רק את מה שחשוב. אל תאמינו להם. לא אחת מתגלות תקלות טכניות מסתוריות, קלטות נעלמות או מתחילות באמצע. אין לכם שום שליטה על ההקלטה, אלא רק על הכתוב. עימדו על רישום פרוטוקול מדויק.
טעות 6. אם אתם לא אשמים, למה צריך עורך דין?
החוקרים מנסים להרדים אתכם, להקטין את חלקכם באשמה ולמנוע מכם זכויות כדי לגרום לכם להפליל את עצמכם. במסגרת זו ישכנעו אתכם שסנגור סתם יסבך את החקירה, יגרום לכם נזק, ישיא לכם עצות אחיתופל, יעכב את שחרורכם ויגרום למשטרה להתייחס לחשד ביתר רצינות. ובכן, דווקא הלא אשמים צריכים עורך דין יותר מהאשמים. יש להם הרבה יותר מה להפסיד.
טעות 7. קודם תספרו מה קרה, ואז נחליט אם לגבות עדות
דו”ח תשאול לפני הטחת החשד, אזהרה או רישום עדות רשמית הוא התרמית הגדולה מכולן. החוקר מנהל אתכם שיחה “רק” כדי לקלוט את התמונה. זה לא רשמי ולכן הוא לא מודיע לכם על זכויותיכם ולא קיבלתם ייעוץ משפטי. בפועל, לאחר השיחה – שאינה מתועדת – החוקר יצא וירשום דו”ח שבו יכתוב מה שהוא רוצה כאילו יצא מפיכם. אל תדברו שלא לפרוטוקול ולפני ייעוץ עם עו”ד.
טעות 8. קודם נסיים את גביית העדות ואז נזמין לך עורך דין
המשטרה חייבת לאפשר לכם להיפגש עם עו”ד לפני החקירה, אלא שעו”ד מקלקל לה את ההופעה ומפריע בהפללת החשוד. לכן החוקרים ינסו לשכנע אתכם לוותר על זכות ההיוועצות ולהסכים לעבור קודם לגביית העדות. אחרי שתעשו את כל הטעויות ותפלילו את עצמכם – יזמינו לכם עו”ד. הדרך הנכונה להתנהל היא לברר את טיב החשד לעומק ומיד לאחר מכן לעמוד על זכותכם להתייעץ עם עו”ד.
