אם לוקחים לכם את הנייד, אתם גמורים, לא? כל החיים בנייד. כל הזיכרונות, התמונות, הטלפונים, המייל, הרשתות החברתיות. לקחו לכם את הנייד – לקחו לכם את החיים.

היום יצא לי להציל חיים של עורכת דין, שהמשטרה – בחוצפה יוצאת דופן – לקחה לה את הנייד. ולמה בחוצפה? כי אותה עורכת דין באה למשטרה כדי להתלונן על נוכל שעקץ אותה וגנב לה שיקים וזייף לה שיקים והרס לה את החיים וסיבך אותה בחובות, והכל בכסות מתק שפתיים ואהבה – כדרך הנוכלים. הציג עצמו כאיש עסקים בינלאומי, גר בדירת פאר, סוחר ברכבי פאר, מפזר כסף, מפנק, גרם לה ליפול ברישתו.

לאט לאט באו בקשות “העזרה”. “ההוא חייב לי. השיק חזר. הבנק צריך ערבות. כבר מחזיר לך, אנחנו ביחד, את לא מאמינה לי? את לא מתביישת?”. כדרך הנוכלים.

בהתחלה נתנה לו שיק אחד שניים. שילם. לאט לאט החלו השיקים להצטבר. יחזיר אחר כך. כשימכור את המרצדס. כשיגיע החוב מחו”ל. מרווחי הזמן גדלו והחובות הצטברו, עד שהנוכל החל פשוט לגנוב את השיקים ולזייף ולפזר בלי חשבון. גם התנהגותו השתנתה: החל לצעוק, לקלל, לאיים, לסחוט.

לבסוף אזרה כוחות, באה אליי וביחד פנינו למשטרה בתלונה מסודרת עם כל הנתונים. אלא ששם קיטלגו את הענין כאלמ”ב. למה? כי אלה לכאורה בני זוג. ובאלמ”ב לא מבינים כלום בשיקים או בטענות כלכליות. בכל אימת שביקשה לפרט את ענייני הרמאויות שלו, אמרו לה החוקרים: “זה לא אצלנו, אנחנו מבינים בסטירות ובאיומים, לא בעבירות כלכליות”.

התחילה עורכת הדין לנבור ולאסוף מידע, גילתה שהנוכל הוא נוכל מקצועי שרימה אנשים רבים. יצרה קשר עם עוד קורבנות, שלחה אותם גם כן למשטרה. הגישו תלונות נוספות. נשים נוספות נפלו קורבן.

אבל בינתיים נפלו החוקרות בשבי קיסמו של הנוכל. איזהו נוכל הכובש את החוקרות? הרי למי מאמינים? לנוכל טוב שיודע לשקר ולרמות. וכך הפך הנוכל את החוקרות לצידו והציג את עורכת הדין כאותה אשה נטושה וקורבנית, הכועסת עליו על כי עזב אותה ושבר את ליבה ומעלילה עליו. היחס כלפיה השתנה לחוסר סבלנות, ציניות ואף איומים מרומזים, בסגנון “אנחנו נראה עוד מי אשם פה”.

לפני שלושה ימים נדרשה עורכת הדין לבוא לחקירה שוב. שמחנו, כי ביקשנו להשלים עוד פרטים רבים וראיות בכתב, מסמכים. במקום זה נחקרה עורכת הדין תחת אזהרה בחשד לשיבוש הליכי חקירה. למה “שלחה” מתלוננים נוספים להעיד?

עורכת הדין נדהמה. “מה זאת אומרת למה? זה נוכל מקצועי”, אמרה להם, “תעצרו אותו. אתם לא מבינים שהוא עוקץ אנשים למחייתו?”.

“את עוקבת אחריו”, אמרו לה, “יש לך תוכנה בנייד, שמאפשרת לך לדעת היכן הוא. את חשודה גם בפגיעה בפרטיות”.

“תגידו השתגעתם? לא עוקבת ולא כלום. כנראה הוא עוקב אחריי, אם כבר”, בכתה עורכת הדין, “איך הפכתי פתאום לחשודה? אני הקורבן. תגנו עלי”.

“אנחנו נחליט על מי להגן, לא תגידי לנו מה לעשות, ועכשיו תביאי את הנייד ונעיין בו ונראה מה יש בו”. ולקחו את הנייד של עורכת הדין האומללה. לא אמרו מתי יחזירו. ייקח זמן. צריך להוציא צו, אחר כך איש מקצוע שיעתיק את התוכן. שתחכה.

לא עזרו הסבריה, שיש שם תכנים אישיים, תמונות אישיות, חסיונות של עורכת דין ולקוחות. לקחו וזהו. יצאה משם עורכת הדין, אפילו לא יכלה להתקשר אלינו. אין לה טלפון.

באה בוכה. “אין לי חיים. לא מספיק שהנוכל גנב לי מעל חצי מליון שקל, עכשיו החוקרות עובדות אצלו גם. אני לא יכולה לעבוד בלי הנייד שלי”.

הגשנו בקשה דחופה להשבת תפוס לדיון מיידי. הדיון נקבע באופן חריג מהיום להיום. המזכירה היתה נחמדה אליי. עשתה לי טובה.

היום היה דיון. יש שופטים בתל אביב. השופט זימן את המשטרה מעכשיו לעכשיו, הם לא התייצבו, הודיעו טלפונית שהם מתנגדים, שיש להם “פעולות חקירה” לבצע, והשופט – גבר בגברים – נתן החלטה במעמד צד אחד: להחזיר את הנייד לאלתר. וכתב כך:
“זכותה החוקתית של המבקשת להגנה על פרטיותה וקניינה, היא נקודת המוצא. הטלפון יושב ללא דיחוי!!”.

מי שלא ראה את עורכת הדין לאחר שקיבלה את הנייד שלה בחזרה, לא ראה עורכת דין מאושרת מימיו. להתייעצות עם עו״ד פלילי יעקב שקלאר לחצו>>