עבירת שימוש ברכב ללא רשות היא עבירה חמורה שמשפיעה על שני מישורים משפטיים מרכזיים: הפלילי והתעבורתי. עבירה זו מעוגנת בחוק העונשין ובפקודת התעבורה, ומטרתה להגן על זכויות בעלי הרכב ועל בטיחות הציבור בדרכים. בעוד שהחוק הפלילי מתייחס למניע ולכוונת המבצע, פקודת התעבורה מתמקדת בהשלכות הבטיחותיות של השימוש ברכב ללא רשות. מדובר בעבירה נפוצה בעיקר בקרב צעירים, הנוטלים לעיתים את רכב הוריהם ללא ידיעתם, מתוך מחשבה שמדובר במעשה קל ערך. עם זאת, החוק מתייחס לעבירה זו ברצינות רבה, והיא עשויה להוביל לעונשי מאסר, שלילת רישיון ממושכת ועונשים נוספים. חשוב במיוחד לפנות לעורך דין פלילי מנוסה להתמודדות עם השלכותיה של עבירה זו.
שימוש ברכב ללא רשות- הדין הפלילי
עבירת שבל”ר- שימוש ברכב ללא רשות, היא עבירה פלילית, המעוגנת בסעיף 413 ג’ לחוק העונשין, תחת עבירות הרכב. המחוקק מבדיל בין עבירת גניבת רכב לבין עבירת השימוש בו ללא רשות בעליו, כאשר ההבדל המהותי מצוי בסוגיית הכוונה.
בעוד שעבירת גניבת רכב היא בבחינת עבירה חמורה יותר, העוסקת בנטילת הרכב והפקעתו מרשות בעליו ללא כוונה להשיבו, עבירת שימוש ברכב ללא רשות מקלה יותר, בשל הכוונה לשימוש ארעי ולהשבת הרכב לבעליו או נטישתו באופן שניתן יהיה להשיבו לבעליו.
על פי הסעיף המתייחס לעבירת השימוש בחוק העונשין, שימוש, נהיגה ו/או העברת רכב ממקום למקום שלא ברשות בעלי הרכב, דינה עד 3 שנות מאסר, ככל והנהג נתפס בעת השימוש ברכב, או לאחר השבתו למקום ממנו נלקח, או בסמוך אליו.
היה ומבצע העבירה בחר לנטוש את הרכב במקום אחר ולא להשיבו לבעליו, מחמיר הדין את עונשו לכדי ענישה מירבית בת 5 שנות מאסר.
פקודת התעבורה
פקודת התעבורה מאגדת אוסף של תקנות מחייבות, אשר באות להסדיר את תקנות הרישוי, הנהיגה, חובות הבטיחות בדרכים וסמכויות השיפוט בתחום זה בישראל. בשונה מהדין הפלילי המשמר את זכות היסוד והחפות מפשע בטרם הוכחה אשמתו של אדם, פקודת התעבורה מקלה עם גורמי התביעה, וככל שאלה עומדים בנהלים המחייבים, נטל ההוכחה לחפותו מוטלת על החשוד/נאשם בעבירה.
סעיף 36ב לפקודת התעבורה (הנוסח החדש) קובע כי עבירת שימוש ברכב ללא רשות תגרור פסילת רישיון נהיגה לתקופת מינימום בת 6-36 חודשים, למורשעים בה.
הסעיף מבדיל בין שימוש ברכב ללא רשות על ידי נהג בעל רישיון נהיגה בתוקף, ומחמיר עם העושה שימוש ברכב ללא רשות בעליו ללא רישיון נהיגה בתוקף (למעט רישיון שתוקפו פקע בשל אי תשלום אגרה).
ההחמרה שקובעות תקנות התעבורה וקביעת שלילת רישיון לתקופה מינימלית בת 3 שנים לנהג שאינו בעל רישיון נהיגה, מקורה באחריות לשלום הציבור ולמניעת תאונות דרכים, בהתנהגות שעשויה להיתפס כמעשה קונדס ושובבות בקרב בני נוער לרוב.
לעניין עבירת שימוש ברכב ללא רישיון נהיגה, הדין הפלילי מתקיים לצד דיני התעבורה, ואין האחד מחליף את השני. משמעות הדבר כי מבצע העבירה עשוי להיענש במקביל על ידי שתי סמכויות השיפוט האמורות.
שימוש ברכב של ההורים ללא רשות
שימוש ברכב ללא רשות מתקיים לרוב כאשר צעירים נוטלים את רכב הוריהם, ללא רשותם או ידיעתם. קלות הביצוע בשל זמינות הרכב והנגישות למפתח/קוד, עשויה להכריע את שיקול הדעת והבנת הסיכונים.
מעצר של חשוד בעבירה, מוביל פעמים רבות לניסיון של ההורים להגן על ילדיהם, תוך מתן הצהרת שווא על רשות שניתנה מבעוד מועד לשימוש ברכב. ככל שמדובר בנהג ללא רישיון נהיגה, הצהרה זו עשויה להוביל להאשמת ההורים עצמם, בעבירת התרת רישיון נהיגה לבלתי מורשה. עבירה זו המעוגנת בסעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה, קובעת כי התרת שימוש ברכב לנהג ללא רישיון נהיגה דינה עד שלוש שנות מאסר, ובמידה ומדובר בקטין- עד 5 שעות שנות מאסר.
עבירות רכב הן עבירות חמורות הן במישור הפלילי והן במישור התעבורתי, ובכל חשד ו/או זימון לחקירה בגין עבירת שימוש ברכב ללא רשות, חשוב להתייעץ עם עורך דין פלילי מיומן, לליווי ולייצוג במעמד החקירה.
לסיכום: