עבירת החזקת חומר תועבה מצויה בחוק העונשין, תחת תחום עבירות המין. המחוקק רואה בעבירה זו כעבירה חמורה, ולצד הענישה המחמירה הקבועה בחוק, קיימת גם אכיפה מוגברת של מערכות החוק, הכוללת יחידת סייבר וטכנולוגיה, וכן שיתופי פעולה בינלאומיים עם מדינות רבות, שמטרתם מיגור של התופעה.
החזקת חומר תועבה חוק העונשין
האיסור על החזקת חומר תועבה ופירוט סעיפי העבירה ומשמעותם הוא בבחינת עבירה פלילית המפורטת בסעיף 214 ב’3 לחוק העונשין. החוק מפרט מספר סעיפי עבירה, בניהם החזקת חומר תועבה, יצירה והכנת חומר תועבה, הפצה ופרסום של חומר כזה.
על פי חוק, חומר תועבה הוא תוכן בו מוצגים קטינים בסיטואציות מיניות, במצבים אינטימיים, ו/או בעירום מלא או חלקי. אחזקה בחומר כזה תהווה עבירת מין פלילית בין אם הקטין צולם בידיעתו ובהסכמתו ובין אם לאו, כאשר המחוקק בא להגן על קטינים מפני שימוש בגופם למטרות גירוי מיני, מכיר במגבלות שיקול הדעת בגיל צעיר ואף מחמיר כאשר מדובר בעבירה המתבצעת על ידי האחראי על הקטין.
הרשעה בעבירת החזקת חומר תועבה עשויה להוביל לשנת מאסר אחת, אולם בהתאם לנסיבות ולעבירות מורחבות בניהן יצירת חומרים כאלה, פרסומם, או החזקה בחומרים כאלה על ידי הממונה והאחראי על הקטין- עשויה להוביל גם לעד 10 שנות מאסר.
עוד שירותים:
מדוע החזקת חומר תועבה מהווה עבירה בפני עצמה
בענף עבירות המין קיימת התייחסות למספר רב של סוגי עבירות, כאשר המחוקק רואה בחומרה עבירות שבוצעו על רקע מיני, גם כאשר אלה לא כללו תקיפה מינית פיזית, דוגמת הטרדה מינית. החזקתם של חומרים ותכנים המבוססים על רקע מיני אינם בבחינת עבירה כאשר מדובר בתכנים שנוצרו בהסכמה וכוללים עירום ו/או מצבים אינטימיים של מצולמים בגירים. הגדרת החומרים כחומרי תועבה מחייבים את השתתפותם של קטינים או משתתפים במראה קטינים, הן בשל אי ההכרה בהסכמה של קטינים לסיטואציה, והן בשל ההתייחסות לצריכת תכני תועבה כפדופיליה האסורה בחוק.
מהי החזקת חומר כזה?
בעוד שהחוק עונה בצורה ברורה על הסוגייה מהם חומרי תועבה, עבירת ההחזקה בהם היא שנתונה לפרשנות. על פי החוק, צפייה בתכני תועבה המצויים ברשת, אינם מהווים עבירת החזקה בחומרים הללו. על מנת שזו תתקיים, נדרשת כוונה של הנאשם להחזיק ולשמור חומרים אלו על מנת לשוב ולצפות בהם, ו/או לעשות בהם שימוש אחר.
החזקת חומרי תועבה מצריכה כוונה ופעולה, דוגמת הורדת החומרים הללו ושמירתם במחשב האישי, איסוף תצלומים מודפסים ושמירתם.
סוגיות ומגבלות בהוכחת העבירה
מאחר והצפייה לבדה בחומרי תועבה אינה בבחינת עבירה, כאשר רשויות החוק מבקשות להאשים את החשוד בעבירה, חובת ההוכחה החלה עליהם אינה פשוטה ליישום.
- האם סרטונים מיניים בהם מופיע קטין אשר חזותו בוגרת, ואינו במראה ילד/ה, מהווים חומר תועבה? האם החשוד אשר סרטונים כאלה נמצאו ברשותו ידע או יכול היה לדעת את גיל המצולמים?
- האם שמירה של סרטון בודד בהכרח מעידה על כוונה? האם בעולם של כלים דיגיטליים לגיבוי מידע, תיתכן קבלה של סרטון תועבה שלא לרצון החשוד, אולם עצם פתיחת הסרטון הולידה שמירה אוטומטית של התוכן בנייד/מחשב של החשוד? האם סרטון בודד או סרטונים אחדים, מעידים על כוונת החזקה באופן דומה לאגירת מאות ואלפי תכני תועבה?
- האם סרטון המציג חומרי תועבה, אולם למעשה אינו כולל מצולמים אנושיים כי אם הדמיות, שימוש בתוכנות ובגרפיקה ליצירת דמויות, יהווה חומר תועבה אשר החזקתו אסורה בחוק?
- האם דינו של עבריין מין/פדופיל מוכר המחזיק בחומרי תועבה שווה לדינו של אזרח מן השורה, אשר אין כל תיעוד וראיה לביצוע עבירות מין על ידו, ומחזיק בתכנים האמורים?
מטבע הדברים השאלות והסוגיות הללו לא הועלו במטרה לקבל מענה, כי אם להציג את המורכבות הקיימת בהוכחת העבירה.
עורך הדין פלילי יעקב שקלאר מביא היכרות מעמיקה וניסיון רב שנים עם עולם הפליליים, עבירות המין ועבירות החזקת חומר תועבה, ומביא את הידע הנרחב והכלים המקצועיים המאפשרים לו להגן על מיוצגיו באופן מיטבי.
