7 שנים לקח לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לסיים את אחד המשפטים הגדולים והמתוקשרים בישראל, בתיק הפשע הגדול מכולם – ארגון הפשיעה של יצחק אברג׳יל. באחד מהאישומים, רבים ומגוונים, מהם חמורים כרצח משולש, ומהם העוסקים בסחר בינלאומי בסמים, הואשם יצחק אברג׳יל ביחד עם שניים אחרים איתו, באישום שכונה ׳עיסקת המיליון׳. אישום זה מגולל פרשייה סבוכה של רכישת מיליון כדורי אקסטזי בהולנד, באמצעות סוחרי סמים בינלאומיים, ומכספי ארגון הפשיעה, והעברתם לאוסטרליה, שם היו אמורים לאכסן ולשמור עליהם חברי כנופיית אופנוענים, תמורת דולר אוסטרלי אחד לכל כדור. חברי ארגון הפשיעה קיבלו בקרדיט, כך לפי האישום, 200,000 כדורי אקסטזי ומכרו אותם באוסטרליה, אלא שבמקום להחזיר לאופנוענים את חלקם, ולקנות את שאר הכדורים, שלחו את הכסף באמצעות בלדר לישראל. הבלדר נעלם עם הכסף, והאופנוענים נעלמו עם הסמים.
סיפור המעשה סופר ע״י עד מדינה שגויס ע״י המשטרה תמורת טובות הנאה שונות. עד המדינה תיאר את העיסקה שהיה שותף לה רק בסופה, כמי שאמור היה למצוא את הבלדר הנעלם. הואיל ולא השתתף בפועל בעסקה, סיפר עד המדינה עליה מפי השמועה, מפי אנשים שונים שלדבריו סיפרו לו, וכך הפליל את אברג׳יל ועוד שניים. תמכו בדבריו בנקודות מסויימות, עוד עד עויין, שחזר בו במשפט מעדותו, וכן שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר. בסופו של משפט הורשעו אברג׳יל ונאשם נוסף ונאשם שלישי זוכה.
הנאשמים שהורשעו בעסקת המיליון פנו לעו״ד יעקב שקלאר ולעו״ד יורם שפטל, והוגש ערעור לבית המשפט העליון, בין היתר גם בטענה שעד המדינה אינו עד כלל, ושעדותו אינה קבילה, טענה שממנה התעלם בית המשפט המחוזי. אברג׳יל, המיוצג ע״י יורם שפטל, נשפט למספר מאסרי עולם באישומי הרצח שיוחסו לו, בניסיון לרצוח את זאב רוזנשטיין.
פרשיית ׳עסקת המיליון׳ היתה ספח שולי וקטן בעניינו של אברג׳יל שהואשם כנאשם 1 כראש ארגון הפשיעה. לעומת זאת, אבי לוקר, לקוחו של עו״ד יעקב שקלאר, הואשם רק בעסקת המיליון, ודינו נגזר ל 5 שנות מאסר בפועל, למרות שאינו בעל עבר פלילי כלשהו. שלב הטיעונים והסיכומים בבית המשפט העליון הסתיים לאחרונה ובימים אלה שוקדים השופטים אלרון, שטיין ושטייניץ על פסק דין בערעור בכל הפרשות ולכל המערערים. מצופה פסק דין עקרוני ומפורט לאור ההיקף העצום של הפרשייה וכמות הנאשמים שעמדה על לא פחות מ 18 נאשמים בכתב אישום אחד. מסביר עו״ד יעקב שקלאר, סניגורו של אבי לוקר : \
“אני ייצגתי את הלקוח שלי בשלב המעצר, גם ימים וגם עד תום ההליכים. כשקראתי את התיק, נדהמתי שבכלל מאשימים אותו, לאור העדר מובהק של ראיות. ואכן, לאחר הטיעון לראיות לכאורה, פנה שופט המעצרים לתביעה ואמר לתובע שאם לא יסכימו לשחרור הוא עלול לכתוב החלטה שלא תמצא חן בעיניהם. ואכן הלקוח שלי שוחרר ראשון. אלא שאז פנה לייצוג סניגור אחר ועל כך הודיתי לבורא עולם, שכן המשפט נמשך 7 שנים, ומאות ישיבות, למעשה ניצלתי. הלקוח, כך גם אני, סברנו שזה תיק ברור של זיכוי. כן סברנו שעירובו בפרשייה הוא מלאכותי ורשלני בעליל.
אלא שלמרבה הפלא, התדהמה, מרשי הורשע, תוך שבית המשפט המחוזי מתעלם מסיכומיו של הסניגור, ואף מתעלם מטענות משפטיות מובהקות, שעד המדינה כלל אינו עד, שכן אינו מעיד מידיעתו האישית אלא מרכילות שאסף מאנשים שונים, ולכן עדותו כלל אינה קבילה.
הגשנו ערעור מקיף ומפורט ומתגובות השופטים במהלך הדיון למדנו כי הם בהחלט מבינים ומקבלים את טענותינו המשפטיות ואנחנו צופים זיכוי מהדהד. בשולי הדברים הבעתי את תדהמתי ופליאתי ואכזבתי בפני השופטים העליונים על הקלות הבלתי נסבלת של ההרשעה בפלילים במדינת ישראל. הרשעה מחמת הספק אני קורא לה״. הכתבה באדיבות פורטל המשפט לקריאת הכתבה באתר מעריב לחצו >>
