למסד או למגר – זאת השאלה;
בשנים האחרונות התחזקה המגמה למיגור הזנות, על דרך שינוי מדיניות האכיפה, תוך חקיקה להגבלת תעשיית הזנות.
אט אט מתהדקת טבעת החנק על מפגש הרצונות בין זונות וצרכני זנות.
ככל שעצם העיסוק בזנות הינו חוקי, קרי מותר לאדם לגבות שכר בעד שרות מיני, הרי שניהול הזנות בישראל והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות אינם חוקיים. כך נוצרה מציאות אבנורמלית, במסגרתה המפגש הזנותי נערך במחתרת. מצב זה דרדר את תנאי העבודה של הזונות ל”תנאי שטח”. אם רצו מספר זונות לשכור מקום על מנת לקבל לקוחות, הרי שמיד הפכו למחזיקות בית בושת שעונשן עד 5 שנות מאסר. אם רצו לדאוג לעזרים, אביזרים וציוד נלווה, לפרסם את מרכולתן ומיקומן, הרי שמיד הפכו לסרסוריות, שכן מנהל או סוכן הזונות הינו סרסור שעונשו 5 שנות מאסר.
לפני 23 שנים
כבר לפני 23 שנים נחקק חוק האוסר על פרסום שירותי זנות, אלא שתקופה ארוכה לא נאכף.
בשנים האחרונות השתלט השיח הנשי הפמיניסטי, המיליטנטי על התקשורת ועל הכנסת. על פי האג’נדה הפמיניסטית, הזונה הינה “קורבן של החיים”, קורבן לניצול גברי, היא נטולת רצון חופשי ואין לה בחירה.
הזנות היא “רעה חולה”, “עבדות מודרנית” – ויש למגרה בכל דרך.
לפני מספר שנים הוקמה בפרקליטות יחידת סייבר, שתפקידה להילחם בפשיעה באינטרנט. נחקק חוק המאפשר לבתי משפט לחסום אתרים המבצעים עבירות, בין היתר המפרסמים שירותי זנות.
כמו כן, לפני כשנה וחצי שמענו על פסק דין מחוזי שקובע שחשפנות אינה מהווה בידור או תרבות פנאי, ומחפצנת את גופה של האישה ואינה מכבדת אותה. לאור זאת, לא חודש רישיון עסק של מועדון חשפנות.
בהמשך, סירבה המשטרה לחידוש הרישיון של מועדון ה”פוסיקט” המפואר, בטענה שהמקום משמש כמקום מפגש לריקודי “לאפ דאנס”, אף הם, לטענת המשטרה, מעשי זנות.
הגדרת הזנות התרחבה יותר ויותר, וכיום היא כוללת למעשה כל מגע שעניינו סיפוק מיני.
בהמשך פרסמה שרת המשפטים בדימוס, איילת שקד, הצעת חוק האוסרת צריכת שירותי זנות. אף שהאיסור ייאכף במישור המנהלי, באמצעות קנסות או טיפול, יש לדעת השרה ומנכ”לית משרד המשפטים, עו”ד אמי פלמור, כדי לצמצם את תופעת הזנות. החוק נכנס לתוקפו לפני כשנה וכיום כל מי ששוכב עם אשה תמורת טובת הנאה, ולא למטרות זוגיות, אהבה, התרבות, הוא עבריין מין.
בשנים האחרונות נחסמו מספר אתרים המפרסמים שירותי זנות ואף בוצעו מעצרים של בעלי אינדקסים בתחום זה ונפתחה כנגדם חקירה פלילית, ואף הוגשו כתבי אישום.
המגמה ברורה;
ארגוני נשים מיליטנטיים ונציגותיהם בכנסת, רואים בזנות משום עלבון והשפלה של נשים ע”י גברים ומבקשים “לחנך” את המין הגברי להפסיק לשלם על סקס, ע”י קביעת איסור חוקי – “הפללה מנהלית”.
ארגוני נשים אלה מצליחים להעביר את האג’נדה שלהם בכנסת ברוב מוחלט, ללא מתנגדים, שכן חברי הכנסת – במיוחד הגברים שבהם – חוששים לטעון טיעונים שיזהו אותם כמי שמציעים להכיר בזנות כבמצרך חברתי מבוקש ולמסד את הזנות בתנאים השומרים על כבוד האדם.
השיח השגוי, הנשען על גישה פטרנליסטית, שחצנית, קנה שביתה גם בפסיקת בתי המשפט, שאימצו אותו, במיוחד על רקע תיקי הסחר בנשים ההיסטוריים, שהיוו כר נרחב להתעללות בזונות, שכבר עשור שאינם קיימים, כי נפתחו הגבולות.
הרוב הדומם המבוהל, החושש לאמר את דעתו, הינו קורבן של “ספירלת השתיקה” – תאוריה בחקר התקשורת, לפיה מיעוט קולני וכוחני יכול להשפיע משמעותית על דעת הקהל החברתית, בכך שהוא יוצר אשליה של דעה רווחת, אשר נתפסת בעיני הציבור כ”הדעה המקובלת” וכ”דעת הרוב”. מהלך זה גורם לאדם הבודד לחוש שדעתו היא בעמדת מיעוט, ולהצניע אותה. כך נגרם, עפ”י התיאוריה, “אפקט דומינו” המביא בסופו של דבר לשינוי במציאות עצמה!!
לקבלת מידע על מחיקת רישום פלילי>>
הגיע הזמן לאמר את האמת, או לפחות דעה לגיטימית רחבת היקף;
מיגור הזנות אינו צריך להיות מטרה חברתית, כי אם הסדרתה על דרך של שיפור תנאיה והכפפתה לדין הכללי, באופן שיכיר בצורך של מפגש רצונות חופשי בין בגירים למטרת קבלת שירותי מין.
תפיסת הזנות כשסתום לשחרור אנרגיה מינית, המקובל משחר ההיסטוריה, מאפשר גישה של ציבורים רחבים ביותר באוכלוסייה למין, גישה שהינה מחויבת יצר בסיסי זה.
ללא גישה למין, תתפוצץ האנרגיה המינית העצורה בתוקפנות על רקע מיני, תוך פגיעה חמורה באיכות החיים של ציבורים רחבים באוכלוסייה, עד כדי דיכאון.
למידע על עורך דין הטרדה מינית לחצו>>
