סנגוריה פלילית בשילוב חקירה פרטית
במדינת ישראל ובכפוף לחוק חוקרים פרטיים תשל”ב-1972, פעילותם של משרדי חקירה פרטית מוסדרת על-ידי המחוקק אשר מתנה את שירותי החקירה בהתאם לקריטריונים הדוקים וקפדניים. החוקרים אינם מורמים מן החוק, וכל פעולה שתחרוג מן הקווים האדומים המוכתבים, הרי שהיא מסכנת את החוקר הפרטי בשלילת רישיונו.
אחת מן הדוגמאות הבולטות לתרומתם של שירותי חקירה פרטית, ניתן למצוא באיסופן של ראיות מן השטח.
בעוד שגורמי אכיפת החוק אספו את הראיות הנדרשות מן השטח באשר לאירוע הפלילי המדובר, הרי שלאיש מקצוע חיצוני ישנה האפשרות לתרום ולרתום את ידיעותיו ויכולותיו, לצורך איסוף ראיות המאוששות את כתב ההגנה והאסטרטגיה המשפטית של הסנגור.
מנגד, ניתן גם להדגים על מקרה הפוך דוגמת מעקבים על-ידי חוקרים אשר יכולים להיתפס כהצקה לעדים. באם נבצע מעקבים ותצפיות על עדי מפתח בתיק החקירה, וזאת כדי להפריך טענות או להחליש את מידת חוזק הראיות, הרי שאנו עלולים לסכן את התיק ולהמיט על עצמנו צעדים חריפים מטעם הגורמים המשפטיים.
חקירה פרטית איסוף ראיות כדין
רתימת שירותי חקירה פרטית לדין הפלילי איננה חפה מהיצמדות אל כללי האתיקה המקצועית, ואף מתאפיינים ברגישות גבוהה יותר מאשר ענפים משפטיים מקבילים דוגמת דיני משפחה ועבודה.
אחד מן הגורמים המרכזיים לחששותיהם של עורכי דין פליליים מפני שימוש בחוקרים פרטיים, נובע בעיקר מדינן של הראיות הנאספות.
על אדם המספק שירותי חקירה חל איסור בחוק להתחזות עבור כל איש מקצוע הנדרש לרישיון עיסוק, וזאת לרבות שוטרים ועובדי ציבור. במקרים בהם חוקר פרטי אסף ראיות שלא כדין דוגמת הצגתו כאיש מקצוע כזה או אחר, הרי שהצגתן בבית המשפט עלולה להיתקל בהתנגדות עזה ובמיטוטן על בסיס איסוף ראיות שאינן קבילות.