הרפורמה בעבירות ההמתה יוצאת לדרך: “התיקון מחמיר עם האזרחים”

בעקבות התיקון, עבירת הרצח תתרחב ובגדרה תיכנסנה לא פחות מ-11 חלופות, אשר ניתן להרשיע בכל אחת מהן ללא הוכחת כוונה תחילה ולהשית בגינן מאסר עולם חובה. כך למשל, כאשר מדובר בגרימת מוות של אדם שהיה או עתיד להיות עד בהליך פלילי, כאשר המעשה נעשה מגזענות, כאשר מדובר בגרימת מוות של בן זוג שקדמה לו התעללות בקורבן, וכן במקרה בו מדובר בגרימת מוות של קטין או חסר ישע על ידי אחראי.

הרבה גבות הורמו כאשר הוגש כתב אישום, המייחס עבירת הריגה כנגד הסייעת שהביאה למותה של התינוקת יסמין וינטה ז”ל, שמשרדי מייצג את הוריה האומללים. אנשים לא הבינו כיצד מקרה כל כך רגיש לא מוגדר כרצח. לעומתם, המשפטנים הבינו היטב כי למדינה לא היה סיכוי להוכיח כי בליבה של הסייעת גמלה ההחלטה להביא למותה של התינוקת הרכה, שכן לא ניתן היה להוכיח את “הכוונה התחילה”.

על פי התיקון הנוכחי, אין עוד צורך להוכיח את כוונת התחילה, ודי להסתפק באדישות – שוויון נפש למוות – על מנת שניתן להרשיע את אותה סייעת ברצח בנסיבות מחמירות ולהשית עליה מאסר מאחורי סורג ובריח למשך כל חייה.

אם לא די בכך, הרי שעבירת ההריגה שונתה ופוצלה לשניים: כאשר מדובר בגרימת מוות אשר נעשתה בקלות דעת העונש יהיה 12 שנה בלבד. יחד עם זאת, אין לטעות לחשוב שמדובר בהקלה, לא ולא. כאשר העבירה בוצעה באדישות או בכוונה, עד היום היא נקראה “הריגה” והעונש לצדה היה עד 20 שנות מאסר. עם זאת, החל מבעוד יומיים היא תיקרא “רצח” והעונש יוחמר ויעמוד על 30 שנות מאסר.

הנה כי כן, ניכר כי התיקון מחמיר עם האזרחים. החוק החדש מעניק הגדרה רחבה ביותר לעבירת הרצח וכך בשנים הקרובות יותר ויותר אנשים יכלאו למשך כל חייהם, בלי יכולת להשתחרר, בלי יכולת להשתקם, בלי יכולת לחזור לחברה ובלי יכולת לדאוג לכלכלתם, כאשר אנחנו אלה שנדאג להם ונשלם עבור מחייתם. דומה כי מגמת ההחמרה בענישה, אותה ראינו בתיקון 113, שעסק בהבניית שיקול הדעת בענישה, הולכת וצוברת תאוצה.