היום הוגש כתב אישום כנגד הגננת כרמל מעודה ובו 18 אישומים על התעללות ב-11 פעוטות, המתעדים התנהגות מופרעת, סדיסטית, מתעללת של הגננת בתינוקות רכים בשנים.
כתב האישום מצייר תמונה של אישה מרושעת, או מופרעת בנפשה. המעשים כה מקוממים, עד כי כל אדם שלבו נמצא בצד הנכון, רוצה שהגננת תיענש בכל חומרת הדין – ולאלתר.
העניין הציבורי שתיק זה מעורר, מדגים את האהבה והדאגה שאנו רוכשים לילדנו, כשאנו מניחים, מתוך אמון, שאנו מוסרים אותם לידי מטפלים נאמנים ואחראים, לכל הפחות, ואף אוהבים, שכן מי יבחר לטפל בילדים כאשר הוא שונא אותם ומתעלל בהם והם מפריעים את מנוחתו, עד כדי כך, שהוא מכה אותם, מטיח אותם, קושר אותם, מאכיל אותם בקיא ומבצע בהם מעשי התעללות שהדעת אינה סובלת?
כרמל מעודה בסרטון שמתעד התעללות קשה בילדים (צילום מסך)
אלא שהזעקה הציבורית למצות עם הגננת את הדין, אף שמוצדקת ונדרשת, לא יכולה לקבל מענה במציאות המשפטית. נסביר: עצם העובדה שהוגש כתב אישום על מעשים חמורים מאוד, אינה מספיקה כדי לאפשר מעצר על הגננת המתעללת עד תום ההליכים. כדי לאפשר זאת, על בית המשפט לבחון שלוש סוגיות חשובות: ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.
הראיות לכאורה הן אותן הראיות הגולמיות שמביאות לסיכוי סביר להרשעה. לפי הפרסומים עד כה ובעיקר הסרטון המחריד שרבים מאיתנו צפו בו, ניכר כי אכן ישנן ראיות מוצקות. אז למה להמתין לפסק דין, כאשר הכל מצולם, ולמעשה המעצר בא על חשבון העונש שייגזר בסופו של יום? אלא שבית המשפט העליון כבר פסק שיש לבחון בנוסף לחומרת העבירה גם גורמים נוספים:
ראשית, האם המעשים כשלעצמם מעידים על מסוכנות. ולעניין זה ׳מסוכנות׳ הינה אותה האפשרות שהגננת תשוב ותבצע עבירות דומות בעתיד, במהלך המשפט. במקרה של מסוכנות, המעצר הוא מניעתי ונועד למנוע מעבריין מועד להמשיך ולפגוע בציבור בעבירות מאותו סוג.
שנית, בודק בית המשפט מיהו העבריין עצמו, האם הוא בעל עבר פלילי, מה גילו, מהן תולדות חייו והאם אופיו בעבר מעיד על מסוכנותו. לעיתים, בית המשפט נזקק להמלצה של שרות המבחן, אשר בוחן את הנאשם ואת הערבים שלו, אם ניתן לסמוך עליהם.