נכתב על ידי אמיר זוהר ב 25/03/2019 08:43:07.
המנחה עו”ד יעקב שקלאר התבדח מתוך יאוש בזמן שמנכ”לית משרד המשפטים אמי פלמור ומנהל תחום הסייבר חיים ויסמונסקי שחייכו במרירות הפגינו נחישות לגבי המשך החקיקה והאכיפה
“התשוקה הרבה לעשות שימוש בכלי הפלילי לצורך הפללה של לקוחות בזנות היא תשוקה של עצלנים, כי לא כל דבר ניתן לפתור בכלי הפלילי”. כך פתחה מנכ”לית משרד המשפטים אמי פלמור בכנס עורכי הדין הפליליים באילת את הפאנל שעסק ב”חקיקה ופסיקה חדשה בעניין שירותי מין”.
עו”ד יעקב שקלאר, מתנגד וורבלי וטקסטואלי מקצועי ונחרץ ליוזמות החקיקה בתחום הזנות והתעשייה שמסביבה, הנחה את הפאנל בכישרון ענק והצליח להצחיק את המשתתפים והקהל, גם אם מרבית בעלי התפקידים על הבמה ובקהל, ובמיוחד הנשים, תומכים בחוקים שעברו ואלה שעוד נכונו בדרך.
פלמור, שהצהירה כי התנגדה לחוק ההפללה אבל בדיעבד היא מגינה עליו ומאמינה באיכויות שלו, סיפרה על תהליך החקיקה. “שורה של חברות כנסת ניסו במשך שנים להניע את חוק הפללת לקוחות הזנות עד שבכנסת האחרונה הן התכנסו עם הצעת חוק. הדרג המקצועי במשרד המשפטים חשב שהחוק אינו נכון… לא היה ברור איך אפשר לקשור בין הנזקים הקשורים בעולם הזנות לבין הפעולה של היחיד אשר צורך זנות מדי פעם… בהערת אגב אני אומרת שזה לא רק בין גבר לאשה…”.
שקלאר עם המיקרופון בידו מיהר להעיר: “לא לא, זה בין גבר לאשה ברוב המקרים, הגברים הם תמיד הזנאים המנוולים ואילו הנשים הן הקורבנות המנוצלות”.
פלמור התגברה על הצחוקים בקהל והמשיכה: “השרה איילת שקד יכלה לאמץ מיד את החוק, ולזכות בתמיכת הנשים, אבל גם היא הסתייגה מהחוק והקימה ועדה שתבחן כלים לצמצום השימוש בזנות”.
שקלאר כמו סטודנט דעתני בשנה א’ חזר והפריע, “למה צריך לצמצם זנות… אולי היא עונה על צרכים שחייבים לספק אותם?”.
פלמור לא נותרה חייבת: “התכוננו לפרובוקציות שלך… ותדע לך שבכנסת התפתח תהליך שממש יעצבן אותך מר שקלאר, 72 חברי כנסת תמכו בחוק, ואל תשאלו איך זה קרה, גם מי שלא תמך היה לו קשה מאוד להודות שהוא מתנגד לחוק הזה, וכך נוצר בעצם שיח ציבורי חדש שבו הזנות היא כבר לא לגיטימית. זכותו של הריבון, הפרלמנט, אנשים מכל הקצוות, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, להגיד שזנות היא דבר פוגעני ולא לגיטימי שאנחנו רוצים לפעול נגדו… החוק עדיין לא בתוקף ומהשטח כבר מדווחים על ירידה חדה בצריכת הזנות”.
עו”ד עופר ברטל מהקהל הגניב שאלה קנטרנית, “האם כנגד זה יש עלייה בעבירות מין מדווחות?”.
פלמור הודתה כי במחקר שנערך בשבדיה נמצאה עלייה במקרי אונס מאז כניסת חוק ההפללה לתוקף, אבל מיהרה לסייג: “הנסיון לייצר מזה משוואה לפיה נשים מוחלשות ישמשו כמגן חברתי מפני אלימות מינית, רק כדי שבנות הטובים יהיו בטוחות יותר, אינו לגיטימי. היא ציינה כי המחקר מלמד גם שנשים ילידות שבדיה אינן עובדות בזנות עוד, מה שמבטא תהליך חיובי (רוב הזונות במדינת הרווחה שבדיה הן נשים מהגרות המגיעות כדי לשפר את מצבן הכלכלי), אבל השאלה היא האם מדינת ישראל יכולה להשקיע משאבים למניעת כניסת נשים לזנות? “בדיוק בגלל זה אמרתי שהליך פלילי בתחום הזנות הוא כלי לעצלנים”.
נשים עם חיוך של סופרפארם
בקהילה המשפטית נחשב ראש יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, עו”ד ד”ר חיים ויסמונסקי, ליועץ והוגה של כל יוזמות החקיקה האחרונות בתחום.
“הוא עומד בראש יחידת הסייבר שמגישה בקשות להסיר או לחסום אתרי זנות ואתרים המפרסמים שירותים בתחום, ואני מגיש בקשות על בסיס חופש העיסוק”. הצביע עליו עו”ד שקלאר, כמאשים. “בהנחייתו מדינת ישראל לא פועלת נגד נאשמים אלא פועלת נגד אתרים…. השופטים מטילים הוצאות על אתרי אינטרנט, אבל עד היום לא הפעילו נגד אף אתר את ההוצאה לפועל כי אתר אינטרנט הוא לא יישות משפטית… שולחים להם מייל לאתר, יגיע למי שיגיע, ואז ביום אחד סוגרים את האתר…
“כדי לשרוד את התקנות החדשות אתרים הורידו תמונות נועזות ונשארו שם בקושי שמות ותחומי עיסוק… אבל אז הפרקליטות מגיעה לשופט ציון קפאח והוא אומר, ‘תראו לי שלוש תמונות ואני סוגר להם את האתר’. אז מראים לו שלוש תמונות של נשים עם חיוך סופרפארם כזה, בחורה צנועה, לבושה, והוא אומר לנו, למה היא יפה? וסוגר את האתר.
“תסביר לנו מר חיים ויסמונסקי, למה יש לכם הצלחה של 100 אחוז בבתי משפט? איך זה שגייסתם את מערכת בתי המשפט לפגוע בחופש העיסוק? הם לא מאפשרים לנשים שעיסוקן חוקי לפרסם את עיסוקן או ללקוחות להשתמש בשירות שלהן”.
ויסמונסקי, קבלן חקיקה חביב אך ממוקד והחלטי, שלף מיד את המתכון החדש שלו: “במקום להפעיל את הכלי הפלילי אנחנו פשוט החלטנו להפעיל בסוגייה הזו את הכלי המינהלי… השם המלא של החוק הרלוונטי החדש הוא: ‘חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט'”.
בסדר, אבל תיישמו אותו בעבירות של הפצת סמים, הסתה לגזענות, סייבר, מה אתם רוצים מהזונות? תעזבו את הזונות לעבוד ואת הזנאים ללכת לזונות, אמר, כמעט התחנן, עו”ד שקלאר.
ויסמונסקי ביקש לשנות אווירה מצחוקים לקווים רציניים. “החוק התקבל בספטמבר 2017 בכנסת ונכנס לתוקף בחודש ינואר 2019. זה חוק מאוד חדשני אשר מאפשר לחסום בצו של בית משפט מחוזי גישה לאינטרנט בישראל של חמישה סוגי אתרים: טרור, סמים, הימורים, פדופיליה, זנות. המשטרה לא הצליחה להתמודד מול האתרים האלה בכלים הפליליים. מדובר בעבירות שהאיסור בהן אינו טבעי כמו רצח אלא איסור יחסי שמתכתב עם הצד המוסרי, כמו זנות, סמים, הימורים, זה איסור שצריך לחשוב עליו ויש מדינות שאוסרות רק חלקים ממנו.
“האינטרנט מאפשר לשוק הזה לפרוח, מי שעובד מאחורי האתר נשאר אנונימי והמחיר שעולה להביא אחד כזה לבית משפט עם ראיות הוא מאוד מאוד גבוה, אז התחלנו להתמודד עם התופעה בדרך של הפרעה לפעילות האתרים באמצעות חוקים קיימים, וכאן נכנס חוק הסמכויות… כלי מצויין שעובד יפה בעולם, ואני באופן אישי בחרתי לכלול בו גם את תחום הזנות… עד כדי כך לא הופעלה בתחום הזה אכיפה, עד שהתחלנו לחשוב שהדבר הזה לגיטימי…”.
עו”ד ברטל לא מרפה: “משכב זכר היה אסור בחוק הרבה מאוד שנים אבל המדינה החליטה שלא לאכוף אותו. גם בנושא הזנות לא היתה אכיפה אבל אתה עכשיו החלטת לאכוף אותו באמצעות החוק החדש הזה, כששואלים אותך שאלה ערכית צריך לענות בתשובות ערכיות”.
ויסמונסקי לא נכנס לפינה, להיפך, הוא הסתער על הזכות להגיד בפומבי מה הוא חושב על זנות: “אני אגיד לך, זנות היא תופעה שלילית, אשה בזנות שעושה זאת באופן מודע ומרצון חופשי, הדבר הזה אינו נכון. מחקרים מראים, שרוב הנשים והגברים בזנות מגיעים לשם בשתי דרכים: התמכרות לסמים קשים, ו\או גילוי עריות בתוך המשפחה… בתהליכי שיקום של קורבנות הזנות מבינים שזה לא היה מרצון חופשי…
“מהצד של הגברים אני אומר, שעצם ההנחה שגברים יאנסו נשים כי הם לא מקבלים שירותי זנות או לא מקבלים מענה אחר ליצר המיני הפרוע שלהם… זוהי הנחה שמבזה גברים, מה אנחנו, בהמות?”.
הזנות כעיר מקלט
השאלות עוד מהדהדות באויר כאשר שקלאר פונה לעורך דין אביגדור פלדמן, מאבירי זכויות האדם במשפט בישראל, כדי לקבל איזשהי תמיכה בעמדותיו. “אתה ואני ייצגנו כמה סוחרי נשים”, אמר לו וסחט גל צחקוקים נוסף. “נדמה לי שעולם הדימויים המתייחס לאשה כקורבן סחר הוא זה שהביא ליחסי הציבור הגרועים של הסרסורים. האם נכון להכפיף את הסרסור לדרישות החוק כמו כל מעסיק הוגן, בכפוף לדיני העבודה, ולאפשר לנשים אלה לעבוד בתנאים של בני אדם? או שצריך למגר את התופעה תוך התעלמות מרצונה החופשי של האשה… ובכלל, האם האשה בזנות נדרשת לאפוטרופוס, כי היא שפחת מין?”.
פלדמן משיב: “אין נושא כמו הזנות שמעורר כל כך הרבה אמביוולנטיות. למה? כי כולם הולכים סביב סביב, נגד הפרסום, נגד הסחר נשים, אבל אף אחד לא קבע בחוק שהזנות פסולה. המחוקק יכול לומר שהזנות פסולה ויש להעניש עליה – את הזונה, הסרסור, המפרסם, הצרכן – אבל המחוקק בישראל אינו נוקט באמירה הזו…
“כל התופעות שמסביב, הניצול, הסמים, אין להן באמת קשר לזנות… נשים נכנסות למקום הזה ללא קשר לזנות לכשעצמה, דווקא החוקים נגד הזנות יצרו את האיזור האפלולי הזה של הזנות כמקום מקלט… ייצגתי פעם טרנסג’נדר שלא רצה להגיע לזנות, אבל זה היה מקום המפלט היחיד שבו הוא היה יכול לחיות ולהתפרנס בו. מאחר ועקב נטייתו הוא נאלץ לגור ברחוב, כדי להגן על עצמו מאנסים ורוצחים, כדי לשכור לעצמו דירה, הזנות הפכה למקום מקלט שסיפק לו כסף והגנה, וזה הרע שבדבר…. לא את הזנות המחוקק צריך למנוע, אלא את הזנות כמקום שאליו נפלטות נשים… בהקשר הזה, המלחמה בסחר בנשים היא הדבר הנכון, כי צריך למנוע מהזנות להפוך למקום האפל הזה”.
לפי פלדמן, המחוקק שמתחמק מהגדרת הזנות “מאפשר לבתי משפט עירוניים להחליט שגם ריקודים מסויימים ומופעי חשפנות מהווים זנות, זה כל כך לא חוקתי וכל כך לא נכון”.
