“יסמין שכבה על הבטן וסובבה את הראש. כיסיתי אותה. במקביל ראיתי סרטונים בטלפון עם אוזניות, אבל שמעתי את הילדים. אחר כך מישהי אחרת סיפרה שיסמין לא ישנה. ניסיתי לעשות לה החייאה והודענו למנהלת”. כך אמרה בחקירתה אינה סקיבנקו, הסייעתשהורשעה היום (ד’) בהריגת יסמין וינטה בפעוטון “מאשה והדב” בפתח תקווה. למרות התיאור, כתב האישום שהקריא היום השופט עמי קובו קבע חד-משמעית כי מדובר במעשים פליליים קשים. בנוסף להריגה, סקיבנקו הודתה והורשעה בבית המשפט המחוזי בלוד בתקיפת תשעה תינוקות חסרי ישע, זאת לאחר הסדר טיעון עם פרקליטות מחוז מרכז.
לידי ynet הגיעו עדויות של הסייעת במשטרה. חשוב לציין שלמרות הגרסאות שבהן היא ניסתה להסביר את מעשיה, בסופו של דבר הסרטונים תיעדו אלימות קשה והיא הודתה באופן חד-משמעי בשורת מקרי אלימות ותקיפה של קטין חסר ישע בתשעה מקרים ובהריגתה של יסמין, אך מחקירתה עולה שהיא ניסתה לגמד את מעשיה ולצייר אותם כחוסר כוונה.
סקיבנקו נחקרה תחילה במשטרה ב-16 במאי 2018 יחד עם גורמים נוספים, בעדות פתוחה. לאחר מכאן היא כבר נחקרה באזהרה כחשודה בהריגה ובהתעללות: ב-23 במאי היא הודתה לראשונה במעורבות במקרה. כך סיפרה יום לאחר מכן: “אני שבע שנים בארץ, תושבת ארעית, אין לי הכשרה בתחום הגננות, עבדתי בגן שנתיים”. חוקר שאל אותה האם לדעתה עשתה את עבודתה נאמנה?. “באופן חלקי, לפעמים כשילד לא מקשיב או משהו אני יכולה לתת פליק בטוסיק. היה מקרה שילדה רצתה לגעת בשקע בקיר ונתתי לה מכה ביד. זה הדברים החמורים”.
אלא שאז ניסתה סקיבנקו להסביר על מותה של וינטה, ואמרה: “יסמין לא נרדמה. המשיכה לשחק, הוצאתי ילד אחר ובמקביל השכבתי אותה על מזרן בחדר משחקים, על הבטן, וכיסיתי בשמיכה. ישבתי לידם כאילו אני מחבקת אותם ואז הם נרדמו. אחר כך פתחתי את השמיכה”.
במשטרה נשאלה הסייעת מה לדעתה קרה ליסמין והיא ענתה. “אין לי מושג. לקח לה 10 דקות להירדם. אני לא יודעת איך להסביר, לא עשיתי להם כלום”. היא העידה כי לאחר המקרה היא סיפרה לאמה של יסמין מה קרה. כאשר הוצגו לה הסרטונים בחקירה טענה: “אני לא הרגתי אותה, לא חנקתי”, והצמידה כפות ידיים לפנים. “יש לי שני ילדים. אני מתביישת, פשוט רציתי שהיא תירדם. אין לי הסבר, באותו רגע לא ראיתי בכך משהו. זה לא אגרסיביות”.
סקיבנקו הוסיפה בחקירתה: “בחיים לא הרמתי ילד בצורה אלימה, לא נענעתי אף ילד באוויר, לא הזקתי לאף ילד, לא הייתה לי מחשבה כזו בחיים. רציתי שהיא תרדם, לא החזקתי כל כך חזק כדי לגרום לה למות, רק שתירדם. אין לי שנאה כלפיה, היא בסך הכל ילדה. לא היו לי מחשבות בראש לעשות לה משהו. לא תיארתי לעצמי שאהיה בכלא”.
