חוקיות החיפוש
כעורך דין העוסק בתחום הפלילי אני נתקל בשאלה החוזרת על עצמה: “האם החיפוש שעשו עלי ( או בביתי) חוקי”?
התשובה לשאלה זו תלוייה בנסיבות כל מקרה ומקרה, ונבחנת רק בדיעבד, כאשר נוצרת התנגשות בין המשטרה לבין נשוא החיפוש, במהלכה בדרך כלל השוטרים מכים את המתנגד לחיפוש, ואז כדי להקדים תרופה למכה – מייחסים לו תקיפת שוטרים.
במקרה של התנגדות לחיפוש, עולה השאלה האם החיפוש היה חוקי, שאם לא – קמה לנשוא החיפוש הזכות להתנגד בכוח סביר לפגיעה בזכויותיו.
- סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי הפלילי ( סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), מסמיך את השוטר לבצע חיפוש על גופו של החשוד או בכליו בהתקיימות 2 תנאים מצטברים:
- חשד סביר כי החשוד מחזיק על גופו חפץ שהחזקתו אסורה או הושגה בעבירה ( לדוגמא: סמים או רכוש גנוב).
- הסכמת החשוד לביצוע החיפוש.
למרות התנגדות החשוד לחיפוש, רשאי השוטר לערוך חיפוש על גופו של החשוד אף תוך שימוש בכוח סביר, אם השוטר קיבל לכך אישור בכתב מקצין משטרה.
ביום 6.3.12 ברע”פ 10141/09 אברהם בן חיים נ’ מ”י קבע בית המשפט העליון כי אם לשוטר אין חשד סביר שחשוד פלוני מחזיק או מעביר רכוש גנוב או החזקתו אסורה, אין לשוטר סמכות לערוך חיפוש, אלא אם החשוד נתן הסכמה מדעת לעריכת החיפוש.
באותו פסק דין נדון מקרה בו שוטרים שהיו בסיור שגרתי ברחוב נווה-שאנן בתל-אביב, עיכבו את הנאשם ודרשו ממנו להזדהות. לאחר בירור שערכו הסתבר כי לנאשם יש רישום פלילי, שאז ביקש ממנו אחד השוטרים להוציא את מה שהוא מחזיק בכיסיו. הנאשם עשה זאת ואז נתגלתה סכין שהחזיק בכיסו. הנאשם נעצר בגין החזקת סכין שלא כדין ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום.
בית המשפט העליון זיכה את הנאשם מהאישום וקבע שהחיפוש שנעשה על גופו אינו חוקי ובשל כך הסכין שנתפסה אינה ראיה קבילה.
בית המשפט העליון נימק את החלטתו בכך שבאותן הנסיבות לשוטר לא היה חשד סביר כי על גופו של הנאשם מוחזקת ראיה שהחזקתה אסורה. משכך, חובה היה על השוטר לקבל את הסכמתו של הנאשם לביצוע החיפוש. מכיוון שהשוטר לא הסביר לנאשם כי הוא רשאי לסרב לחיפוש וכי סירובו לא ייזקף לחובתו, בית המשפט פסק כי החיפוש שנעשה אינו חוקי, והראייה בלתי קבילה.“המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי והאמור בו נועד לשמש כמידע ושירות לציבור”…
