מדריך לרפורמה בעבירות המתה

יעקב שקלאר עורך דין פלילי- מומחה למשפט פלילי
עו"ד יעקב שקלאר על התיקון בהגדרות עבירות ההמתה – יותר הרשעות ברצח, פחות הבנה לגורם האנושי

ב-10 ליולי 2019 נכנס לתוקפו תיקון 137 לחוק העונשין העוסק בהגדרות עבירות המתה וקובע אחרי גלגולים רבים מדרג חדש של עבירות המתה.

עד היום היו שלוש עבירות המתה עיקריות:

1. רצח – עבירה שדינה מאסר עולם חובה.

2. הריגה – עבירה שדינה עד 20 שנות מאסר.

3. גרם מוות ברשלנות – עבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר.

אחרי התיקון נוספו סוגי עבירות חדשים, בינהם "רצח בנסיבות מחמירות" ו"המתה בקלות דעת". אך לא הסוגים החדשים החדשים הם הבשורה של התיקון, כי אם הגדרה מחדש של מה נחשב רצח, וביתר דיוק – הרחבה משמעותית של סוגי המתה אשר יכנסו בגדר עבירת הרצח.

עד היום, הרשעה ברצח היתה מתקבלת באחד מארבעה מקרים בלבד: גרימת מוות של הורה או סב, גרימת מוות בכוונה תחילה (עבירה קשה מאוד להוכחה ולכן אחוזי ההרשעה בה נמוכים), גרימת מוות על רקע ביצוע עבירה אחרת (למשל שוד), וגרימת מוות כדי לחמוק לאחר ביצוע עבירה אחרת.

אינה סקיבנקו היתה נשפטת למאסר עולם על הריגת התינוקת יסמין וינטה בעידן החוק החדש (כאן, יוטיוב)

הרחבת הגדרת רצח

עבירת הרצח הכי מובהקת היתה ללא ספק, זו שבוצעה בכוונה תחילה. על מנת להוכיח כוונת תחילה היה על רשויות האכיפה להוכיח שלושה תנאים מצטברים: החלטה להמית, בקור רוח, ללא התגרות מצד הקורבן סמוך למעשה הקטילה, ויסוד ההכנה.

בעקבות התיקון, הגדרת עבירת הרצח התרחבה ובגדרה נוספו לא פחות מ – 11 מצבים חלופיים אשר ניתן להרשיע בכל אחד מהם ללא הוכחת כוונה תחילה, ולהשית בגינם מאסר עולם חובה. כך למשל, כאשר מדובר בגרימת מוות של אדם שהיה או עתיד להיות עד בהליך פלילי, כאשר המעשה נעשה מגזענות, כאשר מדובר בגרימת מוות של בן זוג שקדמה לו התעללות בקורבן, וכן במקרה בו מדובר בגרימת מוות של קטין או חסר ישע על ידי אחראי.

הרבה גבות הזדקרו כאשר הוגש כתב אישום המייחס עבירת הריגה כנגד הסייעת אינה סקיבנקו שהביאה למותה של התינוקת יסמין וינטה ז"ל, שמשרדנו מייצג את הוריה האומללים של הסייעת. אנשים לא הבינו איך מקרה כל כך רגיש אינו מוגדר כרצח. לעומתם, המשפטנים הבינו היטב כי למדינה לא היה סיכוי להוכיח כי בליבה של הסייעת גמלה ההחלטה להביא למותה של התינוקת הרכה. לא היה להם סיכוי להוכיח את ה"כוונה תחילה". על פי התיקון החדש, אין עוד צורך להוכיח את הכוונה תחילה, ודי להסתפק באדישות – שוויון נפש למוות – על מנת שניתן היה להרשיע את אותה סייעת ברצח בנסיבות מחמירות ולהשית עליה מאסר מאחורי סורג ובריח למשך כל חייה. ואגב, כך אף קבע השופט בעניינה של אותה סייעת, לו היתה הסייעת ההורגת נשפטת לפי החוק החדש, היא היתה נשפטת למאסר עולם.

המגמה של החמרת הענישה נמשכת

עבירת הריגה

אם לא די בכך הרי שעבירת ההריגה שונתה ופוצלה לשניים; כאשר מדובר בגרימת מוות אשר נעשתה בקלות דעת, העונש יהיה 12 שנים בלבד. יחד עם זאת, אין לטעות לחשוב שמדובר בהקלה, לא ולא.

כאשר מדובר בעבירה שבוצעה באדישות או בכוונה סתם, עד החוק החדש, היתה עבירת הריגה שדינה הוא עד 20 שנים. מאז יולי 2019 אותה עבירה תיקרא רצח – והעונש יוחמר ויעמוד על 30 שנות מאסר.

הנה כי כן, ניכר כי התיקון מחמיר עם אזרחים שהסתבכו עם החוק בנסיבות וסיטואציות אקראיות מחיי היום יום, למרות הטרגדיה האנושית אבל בעיקר בגלל הדרמה התקשורתית הנלווית אליה.

לסיכום, החוק החדש מעניק הגדרה רחבה ביותר לעבירת הרצח. בשנים הקרובות יותר ויותר נאשמים ייכלאו למשך כל חייהם, כאשר יכולתם להשתחרר או להשתקם אי פעם תיפגע אנושות בתנאי הכליאה הנוכחיים במדינת ישראל. הוא יושלכו לבית הסוהר לקול מצהלות ההמון, בלי יכולת לחזור לחברה ובלי יכולת לדאוג לכלכלתם. אגב, אותו ההמון, אנחנו, יישא בנטל הכלכלי וישלם עבור מחייתם של אסירי עולם בתנאי כליאה נוקשים ומשפילים. על הרקע הזה, דומה כי מגמת ההחמרה בענישה אותה ראינו בתיקון 113, שעסק בהבניית שיקול הדעת בענישה, הולכת וצוברת תאוצה.

יתכן וזו המגמה הרצויה? רק ימים יגידו.

תוכן מקורי: https://posta.co.il/article/3452109890-2/