ב"ש 93036/03 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סורובצב

שחרור לחלופת מעצר

ב"ש 93036/03 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סורובצב

בתי-המשפט
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

בפני כב' השופט חאלד כבוב

 


ב"ש 93036/03
ב-פ 40356/03

המבקשת: מ ד י נ ת י ש ר א ל

על-ידי באת-כוחה – הפרקליטה גב' קורנהאוזר.

נ ג ד

המשיב: אלכסנדר בן גרגורי סורובצב,

יליד 1975, ת.ז. 319398095,

מרח' אנילביץ 17/16, כפר סבא.

על-ידי בא-כוחו – עו"ד יעקב שקלאר.


החלטה

  1. זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כאשר בד בבד הוגש כנגדו כתב אישום ב- ת.פ. 40356/03 (מחוזי- ת"א), אשר מייחס לו עבירה של הריגה.
  2. 71כמפורט בכתב האישום אשר הוגש כנגד המשיב, החזיק המשיב בנשק צבאי מסוג M-16 אשר היה ברשותו עקב היותו חייל. בערב הרלוונטי, לאחר ששתה כמויות גדולות של אלכוהול ולאחר שהתפתח וויכוח בין הנאשם למנוח, אחז הנאשם בנשקו וירה לעבר מרכז גופו של המנוח, ממרחק 50- 125 ס"מ וגרם למותו.נ
  3. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המעצרים") מסמיך את בית המשפט להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.בהמבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע בפרשת זאדה, בש"פ 8087/95, פ"ד נ (2) 133, על ידי כב' הנשיא השופט ברק, כדלקמן:

    "השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשמם מעבר לספק הסביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי."
    שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי העולה מתוך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.ו
  4. ב"כ המשיב, עו"ד שקלאר, טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירת הריגה. לטענתו, מחומר הראיות ניתן ללמוד על גרם מוות ברשלנות עקב פליטת כדור בלתי מכוונת.נ
  5. בעקבות עיון בתיק החקירה, באתי למסקנה, כי המדינה יצאה ידי חובתה בקשר לתנאי זה הנוגע לקיום ראיות לכאורה:גרסאות המשיב הכוללות הודיה וכן ממצאים אוביקטיבים מזירת הארוע.ב
  6. משקבעתי שקיימות ראיות לכאורה הרי שקיימת גם עילת מעצר על פי דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור.ו
  7. על פי הוראות סעיף 21 (ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, שוב אין רואים במעצרו של משיב "אמצעי הרתעתי", אלא נושא הוא אופי מניעתי (פרשת קורמן: "על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. לפי תפיסה זו, אין הצדקה למעצר אלא אם המעצר או השחרור כרוך בסכנה לציבור..").נ
    על בית המשפט לבחון בכל מקרה בו מתקיימת עילת מעצר, אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות שחרור בערובה בתנאים מגבילים ויש לנקוט באמצעים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה.ב
  8. בבואי לשקול חלופת מעצר באשר למשיב זה, ולמרות עברו הפלילי, הרי שבהתחשב בחומרת העבירה שמיוחסת לו ואשר קבעתי קיומן של ראיות לכאורה לגביה, עדיין, נעדר החשש כלפי משיב זה שישבש הליכי משפט וינסה להמלט מאימת הדין. אני מוצא כי ניתן לאיין את מסוכנותו ולהבטיח את המשך קיומם של ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו גם כאשר המשיב אינו מאחורי סורג ובריח.ו
  9. סופו של דבר, מצאתי להורות על שחרורו של המשיב באותם התנאים שכבר נקבעו עבורו, ואשר יפורטו לנהלן:
    • ערבות צד ג' על סך 20,000 ₪.נ
    • הפקדה במזומן על סך 5,000 ₪.ב
    • המשיב ישוחרר בתנאים של מעצר בית מוחלט בבית סבתו בחצור הגלילית.ו
    • מובהר למשיב שאם יפר תנאי מתנאי השחרור ואם לא יומצאו הערבויות, ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.נ
    • ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ
    • כל ערבות שהמצא המשיב לצורך שחרורו, תעמוד גם לצורך החלטה זו

ניתנה והוּדעה בפומבי היום, ל' בכסלו התשס"ד, 25 בדצמבר 2003.ב

 

_________________________
חאלד כבוב, שופט