ב"ש 91446/04 מדינת ישראל נ' יניב שושני

 

שחרור לחלופת מעצר

ב"ש 91446/04 מדינת ישראל נ' יניב שושנ

 

בתי-המשפט
בית המשפט המחוזי ת"א-יפו

בפני כב' השופט חאלד כבוב

 


ב"ש 91446/04

 

ב-תפ"ח 1077/04

המבקשת: מ ד י נ ת י ש ר א ל

על-ידי בא-כוחה – עו"ד בן טולילה

נ ג ד

המשיב: יניב בן אבנר שושני,

יליד 1966, ת.ז. 022179790,

מרח' אחד העם 21, הרצליה.

על-ידי בא-כוחו – עו"ד יעקב שקלאר

 


החלטה

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כאשר בד בבד הוגש כנגדו כתב אישום בתפ"ח 1077/04(ביהמ"ש חוזי-ת"א), המייחס לו עבירות של; אינוס, איומים ותקיפת בן-זוג.

512937151293711. ע"פ המפורט בכתב האישום, במהלך השנה האחרונה עוד בטרם נפרדו המשיב והמתלוננת (בת זוג המשיב) קיים עימה יחסי מין במספר הזדמנויות בלא הסכמתה, תוך שהוא מכה אותה בפניה ובחלקי גופה. עוד באחד המקרים בעוד שהו השניים בדירה, המשיב החדיר אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת, לאחר שזו סירבה לקיים עימו יחסי מין, וביקשה שיפסיק ממעשיו. בהמשך לניסיונות המשיב לקיים עם המתלוננת יחסי מין, ובעת בו ניסה לנשקה וזו התנגדה לכך, הצמיד המשיב כרית על פניה של המתלוננת, במטרה לחנקה.נ

המתלוננת עזבה את הדירה ונפרדה מהמשיב. מאותה תקופת פרידה החל המשיב לאיים על המתלוננת כי יהרגה, קילל אותה והטרידה בשיחות טלפון בשעות הלילה. המשיב אף תקף את המתלוננת במספר הזדמנויות, עד כדי כיוון אקדח לעברה תוך שהוא מאיים עליה. בעת ששהו השניים יחד עם בתם בחוף ניצנים, המשיב ניסה לקיים עם המתלוננת יחסי מין בכוח תוך שהוא מחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, תוך התנגדות המתלוננת.ב

  1. המשיב נעצר ע"י המשטרה לאחר שאיים על המתלוננת כי ירצח אותה באם לא תעביר לידיו את בתם.ו
  2. ב"כ המבקשת, עו"ד בן טולילה, ציין בטיעוניו כי הראיות בתיק מתבססות בעיקר על מס' הודעות שמסרה המתלוננת, וזאת בנוסף לחיזוקים נוספים. המתלוננת הגישה שתי תלונות בעבר, ובעקבות תלונות אלה הוגש כתב אישום לבהימ"ש השלום. הוגשה בקשה לאיחוד תיקים. עבירות האינוס לא כמו שטען ב"כ המשיב, הן לא חדשות, כאשר המתלוננת ציינה התקופה בה נאנסה ע"י המשיב, וכך גם המשיב מודה בכך שאנס המתלוננת.נלעניין המסוכנות הנשקפת מהמשיב, המדובר באיומים קשים ביותר, בין לבין האירוע שבו המשיב מגיע לדירתה של המתלונת, מאיים ובועט בדלת, אף המשיב מודה בזאת, וכן בכך שהכה אותה באגרופים. הודעת חברה של המתלוננת מחזקת העובדה כי המשיב איים על המתלוננת ברצח. המדובר במשיב מסוכן, המתלוננת מפוחדת ממנו, מפחדת שירצח אותה ע"פ איומיו. מסכת האירועים האלימה מעמידה את המתלוננת בסכנה מוחשית.בב"כ המשיב, עו"ד שקלאר, ציין בטיעוניו כי הרקע למחלוקת בין המשיב למתלוננת, עוד לפני האירוע של האונס, נעוץ במקום לימודי הקטינה. השניים רבו ביניהם, המתלוננת לקחה את הקטינה ועזבה הבית, באותה הזדמנות התקשרה למשטרה והתלוננה כי המשיב מתקשר אליה לטלפון ומאיים עליה, ומספרת על אירוע בחוף ניצנים, מבלי להזכיר אינוסה ע"י המשיב. בעניין האירוע שהגיע לדירתה, ובעט בדלת, הרי מדובר בדלת פלדה, שלא ניתן לשבור אותה. השכנים מסרו בעדותם כי לא שמעו כל איום מצידו של המשיב. בכל אותם שלבים שאחרי, עיכוב המשיב ע"י המשטרה, מעצרו בתחנה, הבאתו לביהמ"ש, כלל לא הוזכר אינוס, לא ע"י המתלוננת, ולא בבקשת המעצר בביהמ"ש, שכל שצויין בה אלה הטרדות ואיומים.ורק בהודעתה הרביעית של המתלוננת היא מספרת על אינוס, מלפני שנים. מהודעתו של דורון ימין, שהיה מודע למערכת היחסים הבעייתית בין השניים, ציין כי סלע המחלוקת בין המתלוננת למשיב הוא הקטינה, כאשר הוא מציין כי המשיב היינו אב מסור. לעניין אירוע האונס בחוף הניצנים,טען ב"כ המשיב כי מדובר בניסיון לשכב עימה ולנשק אותה בלבד, לאחר ניסיון זה השניים המשיכו לשהות בחוף יחד עם בתם, למחרת הם התעוררו והילדה צילמה אותם יחד. אם אכן היה ניסיון אינוס המתלוננת, היה סביר שלפחות תעזוב האוהל, ולא תמשיך לישון עימו ותצטלם עימו למחרת בבוקר. (הוצגו תמונות המתעדות את השניים למחרת האירוע, כאשר לכאורה אין בתמונות כדי לאשש ולחזק טענה בדבר אירוע טראומטי שאירע ערב לפני כן).נבעניין המסוכנות של המשיב, הרי המדובר באב מסור, הוא אביה ואימה של הקטינה. ישנם מכתבי המלצה המעידים על כך כי המדובר באדם חיובי ביותר. מפקד תחנת מעלה אדומים, כותב עליו דברים חיובים, הוא קרוב משפחתו, ומוכן לפקח עליו, אחיו של המשיב גם מוכן לפקח עליו. המשיב אינו מעוניין בדבר מלבד הקטינה. מבקש לשחררו לחלופת מעצר.ב
  3. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן:"חוק המעצרים") מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".והמבחן לקיומן של " ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע ב- פרשת זאדה, בש"פ 8087/95 ,פ"ד נ'(2)133, ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן: "השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה
    מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבח
    ן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל
    ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת
    הנאשם כנדרש במשפט פלילי."
    שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי העולה מתןך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.נבעקבות עיון בתיק החקירה, באתי למסקנה, כי המדינה יצאה ידי חובתה באשר לתנאי הנוגע לקיום ראיות לכאורה. עיקרי הנימוקים מפורטים להלן:הודעת המתלוננת:

    המתלוננת במאשרת בהודעותיה את כל המיוחס למשיב בכתב האישום, הן האיומים, הן התקיפות והן מקרי האינוס. בהודעתה מיום 19.4.04 – ציינה "בערב הגיע ורצה את הילדה. היום צריכה להיות אצלי וסירבתי והתחיל לאיים ולקלל. בהמשך ניסה לפרוץ לדירה ע"י בעיטות בדלת וצעק: אני אהרוג אותך תני לי את הילדה". עוד בהודעה מאוחרת מאותו יום ציינה – "בעקבות ביטול הרשמה של הבת לביה"ס הוא אמר: אני אמחק אותך, אעלים אותך, זה יעלה לי רק 1000 ₪. תראי מה יקרה לך עוד כמה ימים והמשיך לקלל". ציינה שוב כי המשיב הגיע לדירתה במטרה לקחת את הילדה ומשזו סירבה לפתוח הדלת, איים עליה כי ירצח אותה. עוד ציינה כי המשיב היה מקיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה.בבהודעתה מיום 20.4.04, ציינה המתלוננת את המקרים בהם המשיב אנס אותה, כך עשה בעת ששהו השניים יחד עם בתם בחוף ניצנים בתוך אוהל. החדיר אצבעותיו לאיבר מינה ומישש בחזה. עוד ציינה כבאחד המקרים המשיב החדיר אצבעותיו לאיבר מינה במטרה להכאיב לה עד כדי בכתה מכאבים, תוך שהוא מודיע לה כי הינו בן זוגה ויש לו זכות מלאה לקיים יחסי מין, ושהיא חייבת לכך.והודעת המשיב:

    בהודעתו של זה מיום 20.4.04, הודה כי הגיע לביתה של המתלוננת במטרה לקח הילדה ומשזו סירבה, החל לבעוט בדלת. עוד הודה המשיב כי הכה המתלוננת באגרופים בפניה, אולם הסביר זאת בכך שהמתלוננת תקפה אותו ואיימה בסכין שתהרוג הילדה.נהודעת מאיה מגל, חברתה של המתלוננת:
    בהודעתה של זו מיום 20.4.04, ציינה כי המתלוננת גרה יחד עימה תקופה של חודש. כך ציינה – "בתקופה שגרה אצלי הייתי עדה למספר שיחות טלפון בהן צעק ואיים עליה שירצח אותה ושהיא זונה…יום לפני שעברה לגור אצלי אני יודעת שניסה לאנוס אותה, שמעתי מפיה וראיתי סימנים כחולים בעגן ובזרוע". עוד ציינה זו כי המתלוננת סיפרה לה על המקרה בו המשיב ניסה להחדיר אצבעותיו לאיבר מינה, בעת ששהו בחוף ניצנים.ב

    הודעת יונתן בלק, חברה של המתלוננת:

    בהודעתו של זה מיום 21.4.04, ציין כי המתלוננ סיפרה לו על מקרים בהם המשיב איים עליה ברצח, ואיומים בנשק, ואינוס. עוד ציין כי היה עד למספר מקרים בהם המשב היה מתקשר למתלוננת, מקלל אותה ומאיים עליה שיגיע אליה וירצח אותה.ו

  4. משקבעתי שקיימות ראיות לכאורה הרי שקיימת גם עילת מעצר ע"פ דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור.נ
    ע"פ הוראות סע' 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי(סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996שוב אין רואים במעצרו של המשיב "אמצעי הרתעתי", אלא נוושא הוא אופי מניעתי (פרשת קורמן: "… על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. לפי תפיסה זו , אין הצדקה למעצר אלא אם ניתן להשיג תכלית המעצר או השחרור כרוך בסכנה לציבור…").בעל ביהמ"ש לבחון בכל מקרה בו מתקיימות עילת מעצר, אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות שחרור בערובה בתנאים מגבילים ויש לנקוט באמצעים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה.על אף שציינתי קיומן של ראיות לכאורה, לא יכולתי להתעלם מכך שישנם עובדות שהעלה ב"כ המשיב בפניי, אשר יש בהן כדי לכרסם בעוצמת הראיות ובמצוקתן.העובדה שהמתלוננת טענה לחששות מפני המשיב, תקיפות במספר הזדמנויות, ואף קיים עימה יחסי מין שלא בהסכמתה, לא מתיישבת לכאורה עם נכונותה לקבל הזמנתו לבילוי יחדיו על חוף הים מבלי היסוס. ובאשר לטענתה כי המשיב ניסה באותו מעמד לאנוס אותה, שהרי גרסת ב"כ המשיב (שהמשיב לא אנס אותה) מתחזקת לאור העובדה כי זו המשיכה לשהות עימו באותו מעמד, מה גם שיום למחרת המשיכו לשהות יחד ואף הצטלמו יחדיו ע"י בתם.והעובדה שזו לא מצאה לנכון להגיש תלונה על האינוס, ואו ניסיון לאינוס בסמוך לאירוע, יש בכך כדי להעיד על נסיבות המקרה, שכן לא ניבחנה טראומה בהתנהגותה בעת האירוע, ולא ראתה בו כזה המצריך פנייה מידית למשטרה.נלהוסיף על כך העובדה שהמתלוננת מצאה להתלונן על אירוע אונס רק במהלך הודעתה הרביעית במשטרה, יש בה כדי להחליש מהעוצמת התשתית הראייתית.לאור העובדה שהראיות בתיק אינן כה מוצקות, מחד הן לא נשמטות מכל וכל, ומאידך אינן מוצקות במיוחד, ובשים לב לעברו הלא מכביד של העורר, לחובתו הרשעה אחת, מצאתי כי יש בחלופת המעצר לאיין המסוכנות הנשקפת ממנו.באשר על כן, אני מורה על שחרורו של המשיב ממעצר, כל זאת בתנאים ובערבויות כמפורט להלן:

      • ערבות עצמית על סך 30,000 ש"ח.ו
      • ערבות צד ג' על סך 30,000 ש"ח.נ
      • הפקדה במזומן על סך 5000 ש"ח.ב
      • המשיב ישוחרר בתנאים של מעצר בית מוחלט בבית אחיו, מר רוני שושני, ברח' מוהליבר 1 בהרצליה, ויוכל להגיש בקשה
        ליציאה לעבודה לאחר 60 יום, לאחר שימציא אישור מעביד שמוכן להעסיקו ולפקח עליו
      • נאסר על המשיב ליצור כל קשר בין ישיר ובין עקיף עם המתלוננת, בין באמצעותו ובין באמצעות אחרים
      • ניתן בזאת צו איסור יציאה מהארץ, ועל המשיב להפקיד דרכונו במזכירות בית המשפט
      • בהעדר ערבויות ייעצר עד החלטה אחרת ויובא בפניי ביום 8/6/04

    ניתנה והודעה בפומבי היום, י' בסיוון התשס"ד, 30 מאי 2004.

 

_________________________
חאלד כבוב, שופט