בסניף “טיב טעם” בראשל”צ אירע שוד מזוין כמו בסרטים, עם אקדחים ומסיכות, ונשדדו כמיליון ₪. מצלמות האבטחה תיעדו את האירוע, אלא שבגלל שהשודדים היו מצוידים במסכות, לא ניתן היה לזהותם, והחקירה הגיעה למבוי סתום.
השודדים, שראו ברכה בעמלם, החליטו לעשות “מכה” נוספת; באמצעות ציוד סנפלינג להשתלשל מהגג לתוך הסניף, ובאמצעות מידע פנים, שהגיע מהקב”ט העובד במקום, לפרוץ פנימה ולגנוב את הפדיון השבועי. אלא שתוכניתם הופרעה ע”י השומר, ושני השודדים נמלטו מהזירה, כשהם מכים את השומר.
סיור משטרתי שגרתי, הבחין בלוחיות רישוי שונות המודבקות על רכב המילוט, ועיכבו את השודד השלישי אשר הפך לעד מדינה, והפליל את חבריו גם בשוד הראשון וגם בשני. השודדים נעצרו, והוגש כנגדם כתב אישום בגין השוד השני, שכן לא היו די ראיות לקשור אותם לשוד הראשון.
התבקש מעצרם עד לתום ההליכים, אלא שעו”ד יעקב שקלאר הצליח לשכנע את שרות המבחן להמליץ לשחרר את מרשו, בתנאים מגבילים, והתביעה הגיעה עם עו”ד יעקב שקלאר להסכמה בדבר תנאי השחרור, אשר יחולו במשך 3 חודשים (ראה מ”ת 19031-10-12 מחוזי מרכז, החלטה מיום 5.11.12).
בעבור 3 חודשים הגיש עו”ד יעקב שקלאר בקשה לביטול מעצר הבית, בטענה שאין ראיות להוכחת האישום, שכן מלבד עדותו של עד המדינה, הדורשת סיוע ראייתי – אין בתיק כל ראייה מסייעת. הפרקליטות התנגדה במרץ לבקשתו של עו”ד יעקב שקלאר, בטענה שעו”ד יעקב שקלאר מיצה את האפשרות לטעון לראיות, כשהסכים לתנאי השחרור. אלא שביהמ”ש המחוזי מפי כב’ השופט אברהם יעקב קיבל ביום 17.3.13 את טענותיו של עו”ד יעקב שקלאר והורה לשחרר את לקוחותיו שחרור מוחלט וללא כל מעצר בית, בהעדר עילת מעצר, וכך קבע: “מטרתה של חלופת המעצר היא להשיג את מטרת המעצר. מטרת המעצר היא למנוע סיכון כלפי הציבור. התרשמתי משני התסקירים, כי מדובר במשיבים שרמת הסיכון הנובעת מהם, ככל שהיא קיימת, היא נמוכה מאוד. בנסיבות כאלה אינני רואה כל טעם במעצר הבית הלילי ולכן אני מבטל את מעצר הבית בכללותו ומורה כי שאר תנאי השחרור יעמדו בעינם”.
השאלה אם מדובר באותם שודדים נועזים, אשר ביצעו את שני מקרי השוד, נותרה עדיין פתוחה, והמשפט נדחה לשנת 2014.
