תנו לזונות לחיות

posta.co.il

 

שרת המשפטים איילת שקד החליטה להטיל קנס מנהלי על צרכני שירותי זנות אך בהיעדר לובי נגדי בכנסת ובתקשורת, בארגוני הנשים כבר מפעילים את השפעתן על משרד המשפטים המתמסר בקלות לעוד חוקים נגד הצורך הגברי הטבעי ביחסי מין, גם בתשלום * פרק ראשון בסדרה של אתר "פוסטה" על הזנות

לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקות ברית המועצות התפתח הז'אנר הגדול של זונות ממזרח אירופה. היופי הנשי הרוסי והסלאבי כבש את העולם ואת המדינה הלבנטינית ישראל, האפשרות לקנות את שירותי המין שלהן בכסף יצר כאן תעשיית זנות ענקית. אז גם נולדו ביטויים מכובסים כמו נערת ליווי ומכון ליווי, שניתן היה למצוא בעמודים האחוריים בעיתונים ועל לוחות מודעות בכל אזור תעשייה נידח.

אחד מזכרונותיי העיתונאיים באותן שנים התייחס לשתי זונות מחיפה, שפעמיים בשבוע שכרו קראוון ויחד עם "הבחורים הטובים" שלהן היו נוסעות לכפרים בגליל להציע שם את מרכולתן. החבורה היתה מחנה את הרכב והקראוון באחד המטעים בפאתי הכפר, ובתוך זמן קצר השתרך תור ארוך של לקוחות במטע – כפריים בגיל העמידה וזקנים בחאקי שכוחם עוד במותניהם, בעלי מקצוע לסוגיהם, וצעירים בתוליים כמובן. כולם המתינו בסבלנות עד שהזונה התורנית תסיים עם הלקוח ותיכנס למקלחת, בזמן שחברתה כבר קיבלה את הלקוח הבא.

דיווחתי על זה אז באחד המקומונים בחיפה כמו על סצינה בסרט של אלמודובר, רגע לפני שהחל גל החשיפות והפרסומים על דרך החתחתים של רבות מהנשים המזרח אירופאיות. שתי "הרוסיות" אשר ריכלו וצחקקו כל הדרך אל הכפר ובחזרה, לא נראו לי מאויימות או שבויות או חטופות, אבל הן כן חלקו את כספי הפדיון עם שני הבחורים הטובים שאבטחו אותן. האמת היא שהן לא נראו לי שונות משתי זונות אחרות שהכרתי הרבה יותר מקרוב.

צילה וגילה (שמות בדויים), שתי אחיות רומניות יפהפיות מאחת השכונות של מפוני ואדי סליב בחיפה, שהמוצא האשכנזי שלהן בשכונת מצוקה מזרחית לא מילט אותן מהגורל בכביש. להיפך. כל ערב הן היו יוצאות מבית ההורים השכולים שלהן, באיפור כבד, מיני הורס ועקבי סטילטו (שנות השבעים!!!!), עוצרות בפסאז' החנויות בשכונה, ומזמינות שניים או שלושה מהנערים ללוות אותן במונית ספיישל לעבודה. לעבודה בכביש הכוונה, בעיר התחתית סמוך לנמל חיפה, מרחק יריקה ממטה המשטרה.

הן היו עומדות באמצע הכביש כמעט, ואנחנו המתנו בעמדת השמירה מאחורי שיח סמוך, שלידו הן היו מתמסרות ללקוח שלהן. אם הלקוח רצה לקחת אחת מהן לדירה, הוא היה צריך לעבור סלקציה אצל "הגבר" של צילה וגילה, שהמתין איתנו, מוצץ קבוע חתיכת אופיום שחורה ומגלגל סיגריות חשיש ללא הפסקה.

השנים חלפו, גילה הצעירה ו"הגבר" שלה הפכו לנרקומנים קשים, הרואין ואדולן. הוא מת ממנה מופרזת והיא נגררה לתהומות אבודים, ספק אם היא חיה עדיין. צילה הבוגרת והיפהפייה מבין השתיים חמקה מהסמים הקשים והפסיקה לעבוד בכביש, אבל היתה מארחת גברים בדירה השכורה שלה במרכז הכרמל, וכיכבה מאז שנים רבות בחלומותיי.

העבודה בכביש של צילה וגילה בשנות השבעים מהווה מקור השראה לתיאורן של אלפי זונות רחוב שהתמכרו לסמים קשים. הז'אנר הזה הלך והידרדר עד למציאות האומללה כפי שהיא ניבטת בשנים האחרונות עם הנרקומניות ברחובות דרום תל אביב. כך גם הסמים הקשים, לא עוד הרואין וקוקאין אורגנים יקרים, אלא כימיקלים זולים ורעלניים מהסוג הממכר ביותר, כאלה שחוסמים את העורקים, מזהמים את הדם ודופקים את התאים במוח. סוף סיפור.

את המחדל הזה היה צריך לעצור לנוכח הפגיעה בבריאות הציבור – מצד הזונות והלקוחות. אלא שהמשטרה, ומשרד הרווחה, ומשרד הבריאות, וראשי העירייה בתל אביב לדורותיהם, רק מצקצקים קולות של מחאה עאלק ממסדית. בפועל הם ממשיכים לתחזק את המפגע בחצר האחורית של העיר כפי שמיטיב לתעד אותה בוקי נאה בפני עשרות אלפי התיירים שצופים מתוך האוטובוס שלו מדי ערב בגיבורי הזא'נר של תיאטרון האבסורד, מיסודם של רחלי סנדר הזונה הנרקומנית הסוררת המנוחה, וזלמן שושי הזונה ממין זכר המנוח. אפרופו סרטים של אלמודובר.

בין התופעה הזו של זנות רחוב באמצע תחנת הסמים הקשים הכי גדולה במזרח התיכון, לבין הזנות במובן האותנטי ואפילו הרומנטיקני שלה, בכפרי הגליל, בכביש, בצימרים ובתי מלון, במכוני ליווי ובדירות מסתור, המרחק הוא עצום. בהקשר הזה אפשר לומר למתנגדות הזנות, בחוגי השמאל ובמעוזי השמרנות הדתית, כי אם הן היו יודעות לטפל בנגע הסמים, הזנות מהסוג הרע הזה היתה גוועת מאליה. אין לה שום קשר למונח האופנתי השנוי במחלוקת, החפצה.

בזנות מהסוג האחר, הפרטית, האינטימית, השכל הישר אומר שאין להן זכות לגעת, אלא שהבון טון הנשי הפמניסטי הקיצוני משתלט על המרחב הציבורי והתקשורתי, ומייצר את המהפכה החוקתית המתהווה נגד תופעת הזנות על כל נגזרותיה – בבתי הבושת, במועדוני החשפנות ובקרוב גם באתרי הפורנו שלכם באתרי האינטרנט.

חוק איסור קבלת שירותי זנות

על רקע מספר הצעות חוק פרטיות נגד צרכני הזנות, אף אחת מהן לא נגד הזונות ספקיות השירות הנתפשות תמיד כקורבן ולא כמחוללות העבירה הלכאורית, מינתה שרת המשפטים צוות בין משרדי לבחינת צמצום צריכת הזנות. במשך שנה וחצי דנו 21 נציגי משרדי הממשלה וגופים ציבוריים רלוונטים בדרכים שונות להתמודדות נכונה עם הזנות.

בפני הצוות היו מונחים הנתונים הבאים: מספר העוסקות והעוסקים בזנות מוערך ב-11,500 בני אדם, מהם כ-10,000 בגירות, 1000 קטינות, כ-520 גברים וכ-40 קטינים.

מספר הלקוחות הממוצע ביום הוא 5.5, והתשלום הממוצע עבור מפגש הוא 288 שקלים, ממוצע הנגזר מהערכות על שוק זנות בהיקף של מילארד ו-284 מיליון שקל בשנה. הרוב המוחלט, נמסר לחברי הצוות, הן אזרחיות ישראל אשר נכנסו למקצוע עקב אילוצים כלכליים.

לצד בחינת הדרכים לשינוי בתודעה הציבורית נבחנו מסלולי טיפול ושיקום של נשים בזנות תוך התגייסות כלל מערכתית ממשלתית, אבל הנושא המסקרן ביותר התייחס להמלצה שתעביר הוועדה אם ניתן יהיה להפחית את השימוש בשירותי זנות באמצעות הפללה של לקוחות. ההמלצות הסופיות שנמסרו לשרה בחודש ינואר היו, שטרם הגדרה של צריכת זנות כעבירה פלילית, יש לבצע פעילויות הסברה ביחס לתופעה, לצד השקעות בטיפול ושיקום עוסקות בזנות המעוניינות בקבלת עזרה. לגבי השימוש בכלי הפלילי נקבע שהוא צריך להיות מוצא אחרון, רק לאחר שנבחנו חלופות שאינן פליליות.

יו"ר הצוות, מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, לשעבר ראש מחלקת החנינות במשרד המשפטים המצויה היטב בסצינה הפלילית, מתנגדת בכלל למשפטזציה של הענף. בין היתר, מחשש לאכיפה בררנית לרעתם של חלשים בחברה הצורכים שירותי זנות, ולטובת הגורמים החזקים והעשירים הצורכים זנות בדרכים מתוחכמות. "הזנות רחוקה מלהיות תופעה חד מימדית", אמרה פלמור בכנס של לשכת עורכי הדין בנושא אשתקד. "לא הכל זה סרסורים ומכורות לסמים ברחובות, יש הרבה שטחים אפורים. בתוכנית 'מעושרות' למשל רואים יחסים בין אשה לגבר שמבוגר ממנה בעשרות שנים. למה היא נמצאת איתו? ההסבר הוא שיש לו המון המון כסף".

גם נציגי הסנגוריה הציבורית בוועדה התנגדו לאכיפה, הן בשל השפעתה על סיאוב המערכת המשפטית, והן משום ש"קביעת עבירה פלילית אינה מהווה פתרון קסם לבעיות חברתיות… הפעלת סמכויות המדינה תוך פגיעה בזכות לחירות, לכבוד, לשם טוב ולזכויות חוקתיות נוספות באשר להתנהגות אשר לא מוצו הדרכים להתמודד איתה באמצעים חלופיים כגון שיקום חינוך והסברה, מהווה שימוש בלתי ראוי, ואולי אף בלתי חוקתי בכוחה של המדינה.

"מסקירת הספרות המחקרית בנושא עולה כי הסיכויים שחוק הפללת לקוחות זנות בישראל ימגר את תופעת הזנות או יקל על נשים שעוסקות בזנות הם קלושים. על פי הנסיון המחקרי והמעשי ברחבי העולם, סביר שהוא יפעל למרר את חייהן, הקשים ממילא, של אותן נשים", הבהיר לחברי הוועדה ד"ר אמיר שני מאוניברסיטת בן גוריון. בנייר עמדה שהגיש לבקשת הוועדה הוא ציטט בין היתר דו"ח של אמנסטי העולמית היוצא נגד תהליכים להפללת צרכני זנות כמו בשבדיה למשל. הפללת לקוחות הזנות אינה מחסלת את הביקוש אלא מורידה את הזנות למחתרת, שם העוסקות בזנות פגיעות וחשופות לניצול הרבה יותר מאשר בסביבה חוקית ומפוקחת".

במחקר שנערך בבירת שבדיה שטוקהלם נמצא כי בעקבות כניסת החוק לתוקף לקוחות הביעו חשש להעיד, בעוד שלפני החלת החוק המשטרה דווקא קיבלה מידע מודיעיני מועיל מלקוחות שחשדו כי הנשים שסיפקו להם שירותי מין עבדו תחת כפייה של סוחרי נשים.

במחקרים של ארגון ההגירה הבינלאומי שד"ר שני הביא בפני הוועדה נמצא כי החוק מקשה על זונות רחוב להעריך את מידת המסוכנות של לקוחותיהם ולדחות את המפוקפקים שמביניהם, מאחר ואלה אינם ששים להתעכב ולנהל שיחה מחשש שייעצרו… "בכל פעם שזנות או תשלום על מין הפכו להיות עבירה פלילית, עובדי ועובדות מין הועברו למקומות מבודדים יותר והיו חשופים יותר לשלל סיכונים כגון:תקיפה, הונאה, כפייה ושלילת חופש… לא בכדי נשים בזנות מביעות התנגדות חריפה להפללת לקוחות ותומכות במודלים חלופיים של לגלזיציה או אי הפללה, זאת בניגוד לרושם המצטייר מדברי פעילות פמיניסטיות וארגונים המקדמים הפללת לקוחות זנות".

חוות הדעת של ד"ר שני היא חלק בלתי נפרד מדו"ח הוועדה, אבל כל אמצעי התקשורת שסיקרו את עבודת הוועדה ואת הדו"ח הסופי שלה, פשוט התעלמו ממנה.

בסופו של דבר, שרת המשפטים איילת שקד אמנם סירבה להכתים את צרכני הזנות בעבירה פלילית, אבל היא עומדת להכתים אותם בעבירה מנהלית באמצעות "חוק איסור קבלת שירות מעשה זנות", שהיא מקדמת כהוראת שעה לחמש שנים. 1500 שקל קנס בפעם הראשונה, 3000 שקל בפעם השנייה, עם אופציה לאישום פלילי נגד לקוח מאוהב שיתעקש להיפגש עם הזונה שלו שוב ושוב ושוב.

כבר היום, כאשר המשטרה פושטת על בתי בושת היא מעכבת לחקירה צרכני זנות מבוהלים, ובתחנת המשטרה מאלצים אותם למסור עדויות מפלילות נגד מפעילי המקום שאירחו אותם. הצעת החוק החדשה אינה מתייחסת גם לדרך בה יינתן הדו"ח לצרכן הזנות. עם או בלי המכנסיים; בדירה של הזונה או בתחנת המשטרה תחת סחיטה באיומים למסור עדות; ביד או בדואר לבית המשפחה האשה והילדים; אולי למקום העבודה; ועוד לא הזכרנו את העיקולים בבנק לחרמן התפרן.

בעידן מאגרי המידע הדיגיטלים, דו"ח מנהלי על שימוש בשירותי זנות מהווה כתם ציבורי, שאינו פחות בעייתי למעשה מהרישום הפלילי. בהיעדר לובי ליברלי נגדי בכנסת ובתקשורת, יוזמת החקיקה הזו צפויה לכבוש כבר בקרוב את מתחם צרכני הזנות לקול מצהלות החברות בארגוני הנשים, שכבר נערכות להפעיל את השפעתן על משרד המשפטים המתמסר בקלות לעוד ועוד הצעות חוק בתחום.

ארגוני הנשים מנהלים בשנים האחרונות מלחמת חורמה גם במועדוני החשפנות, ותיק הדגל הוא נגד מועדון ה"פוסיקט" בכיכר אתרים. הקרב הבא הוא על הפצת שירותי מין בישראל מתנהל על ידי הפרקליט הבכיר עו"ד חיים ויסמונסקי. מחלקת הסייבר המתרחבת עוד ועוד תחת ניהולו, מנהלת מאבק חורמה בפדופיליה ובסחר בנשים, אבל לאחרונה גם באתרי פורנו המפיצים מודעות והפניות לקבלת שירותי מין בישראל.

עו"ד ויסמונסקי, אחד המקצועיים והחביבים ביותר בפרקליטות, החל להוציא צווים שיפוטיים לחברות אינטרנט הנדרשות לחסום גישה לאתרים כל עוד הם מפרסמים את המודעות בנוסח האסור, מה שהולך לגרום טלטלה של ממש במודל העסקי של כל אתרי הפורנו בישראל.

בתזכיר הצעת החוק שהפיץ משרד המשפטים ב-13 יוני 2018 ניתנת תקופה של שלושה שבועות להערות הציבור, לפני שהצעת החוק תוגש לשולחן הכנסת ותעלה להצבעה בקריאה ראשונה. עד כה לא נרשמה התנגדות ציבורית בולטת אחת אפילו, למעט כתב אישום ציבורי יוצא דופן שהגיש עו"ד יעקב שקלאר במסגרת עתירה שהגיש נגד חסימת אתרי פורנו המציעים גם שירותי זנות. על כך בכתבה הבאה.

posta.co.il