חיסיון בין עורך דין ולקוח

בלב יחסי האמון והנאמנות שבין עורך דין ללקוח, נמצא החיסיון, המקנה ללקוח זכות שכל הדברים והמסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, או בן אדם אחר מטעם הלקוח לעורך דינו, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי, שניתן ע"י העו"ד ללקוח, יישארו חסויים. משמעות החיסיון היא, שעו"ד לא חייב למסור אותם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון. ויתור על החיסיון מאפשר לעו"ד למסור את המסמכים או להעיד לגבי המידע שברשותו. אחרת בית המשפט אינו יכול להכריח את עורך הדין להעיד, ועורך הדין יפתור עצמו בתשובה "חיסיון עו"ד לקוח".

החיסיון חל גם על עובדיו של עורך הדין כגון: מזכירתו, מתמחים, עוזרים משפטיים ועורכי דין שכירים. לא זו אף זו, אלא שגם אם סיים עוה"ד את ייצוג הלקוח, כמו גם עובדיו, עדיין החיסיון חל עליהם, לכל ימי חייהם. החיסיון הינו חיסיון מוחלט ואינו כמו החיסיון של רופא או פסיכולוג שהינם חסיונות יחסיים, שביהמ"ש רשאי להתנות אליהם ולבקש לחשוף את המידע.

החיסיון שואב את כוחו וסמכותו מסעיף 48 לפקודת הראיות, ומסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין. סעיף 90 הנ"ל מטיל חובה על עוה"ד מעבר לזכות שיש לו בסעיף 48. ככל שאינו חייב לפי סעיף 48 להעיד נגד ו/או למסור מידע הנוגע ללקוחו, סעיף 90 קובע כי אינו רשאי לעשות כן, היינו חלה עליו חובה אתית מדרגה ראשונה שלא להפר את החיסיון.

החיסיון אינו חל על צדדים שלישיים, אשר מידע חסוי הגיע לרשותם, והם רשאים לחשוף אותו. כמו כן החיסיון אינו חל על עו"ד לגבי מידע שהגיע אליו על לקוח שלו, אלא על מידע – דברים או מסמכים – שהוחלפו בינו לבין הלקוח, היינו מידע שהלקוח מסר לו, אם בעצמו ואם באמצעות אחרים.

בעל הזכות לחיסיון הוא הלקוח, ולפיכך רק הוא זכאי לוותר עליו. כמו כן, עובדות או מסמכים שהגיעו לידי עוה"ד שלא מלקוחו או מטעמו, אלא מקורם בצד ג', אינם חסויים. יובהר, כי על פי המצב הנוהג כיום, אין איסור על עוה"ד למסור את המידע החסוי, וניתן אף לקבלו כראיה, אפילו לא ויתר הלקוח על זכותו לחיסיון. ברם, במעשיו אלה, מסתכן עוה"ד בעבירה משמעתית בגין הפרת סעיף 90 לחוק. ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד קבעה, כי כאשר עו"ד נחקר ע"י המשטרה לצורך השגת מידע אודות לקוחו, עליו לטעון לחיסיון ולהפנות את המשטרה לערכאות. עם זאת, אסור לעוה"ד ליידע את לקוחו, כי המשטרה ביקשה ממנו מידע, שכן בכך הוא עלול לעבור עבירה של שיבוש הליכי משפט.

החיסיון חל על דברים ומסמכים שהוחלפו במסגרת שירות משפטי, אך אינו חל על ייעוץ לגבי ביצוע עבירה עתידית. יוצא מן האמור, שחובתו של הלקוח כלפי הציבור, כאשר הוא שומע על ביצוע עבירה עתידית, גוברת על חובת הנאמנות שלו ללקוח, והוא חייב לדווח על כך.

חיסיון עורך דין לקוח הוא מקודש. עורכי דין רבים אינם יודעים מתי קמה זכות לחיסיון, אלא בקווים כלליים. אנחנו מציעים, שבכל עת שיש ספק, אין ספק. בכל אימת שמבקשים מידע כלשהו לגבי הלקוח, ולרבות שמו וזהותו וכתובתו, לא למסור את המידע, אלא לאחר קבלת אישור מראש ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין באותו מחוז.

פעמים רבות מנסים החוקרים להפר את החיסיון, באמצעות תפיסת מסמכים הנוגעים ללקוח, אשר לכאורה ביצע עבירה פלילית אצל עוה"ד. כאשר ישנו חיפוש אצל עוה"ד, על עוה"ד להזמין מיד נציג של הלשכה, אשר יהיה נוכח בחיפוש, לתעד את החיפוש, את תוצרי החיפוש, לאטום בשקיות אטומות אשר לא תיפתחנה עד להוראה בית משפט מוסמך. אם נחקר עוה"ד לגבי דברים שנמסרו לו ע"י לקוח עליו לענות על כל שאלה בתשובה אחת, "חיסיון עו"ד לקוח".